ד"ר ברוקס סבור כי עלינו למצוא בסביבת בית הספר דרכים להראות את איי הכישרון של התלמיד . אם בית הספר יהווה עבור התלמיד מקום שבו מאירים את צדדיו החזקים דווקא ולא את פגמיו, סביר, שהוא יהיה בעל הנעה גדולה יותר ללמוד ולהשיג. אף על פי , שכל התלמידים ראויים לכך שאיי הכישרון שלהם יאותרו וישמשו בסיס לבנייה , הרי שבמקרה של תלמידים חסרי בטחון ביכולתם ללמוד , הצורך בכך הרבה יותר דחוף. לאור ניסיונו , מצא ד"ר ברוקס , שאם נוכל למצוא ולחזק את תחומי הכוח של תלמידים אלו , הם יפגינו יותר נכונות לצאת ולהתמודד עם משימות שהיו עד עתה בעייתיות עבורם. (רוברט ברוקס)

הכותבים מציגים במאמר דגם של הוראה שיש בו משום חזרה למושג השולייתיות המסורתית הנושנה אך משלב מאפיינים בית-ספריים חדשים. הם קוראים לדגם זה "שולייתיות קוגניטיבית" (Collins et al., 1989). שולייתיות מסורתית נתפשה בדרך כלל כלמידה שבה מומחה מראה/מדגים ללומד/מתלמד כיצד לבצע מטלה, משגיח על התנסויותיו ומעביר אליו בהדרגה יותר ויותר אחריות עד שהוא מיומן דיו. שולייתיות קוגניטיבית עיקרה לא בצפייה במעשה אלא בהנגשה של חשיבת המומחה ושיקולי הדעת שלו בעשייה למתלמד. היא בעלת היבט חברתי בהיותה מעוגנת בתרבויות הייחודיות של כל השותפים לביצוע המטלה (Collins, A., Brown, J. S., & Holum, A).

מחוץ לכותלי בית-הספר, בני-אדם אינם נופלים למלכודת של ניתוק מהמשוא של חישוביהם או של שיקוליהם משום שהם פועלים כל הזמן בהקשרים המובנים להם. פעולות מנטליות הן הגיוניות במונחים של התוצאות שלהם בנסיבות מסוימות; פעולות מעוגנות בהיגיון של מצבים מיידיים. בבית-הספר, לעומת זאת, יש לפעולות הסמליות נטייה להתנתק מהקשר בעל משמעות. למידה בית-ספרית הופכת אז ללמידה של כללים למניפולציה של סמלים, ואמירה או כתיבה של דברים לפי הכללים. התמקדות זו בסמלים מנותקים ממושאם עשויה ליצור קשיים אפילו בלמידה הבית-ספרית עצמה. היא יכולה להוביל, למשל, למשגים שיטתיים, חוזרים ונשנים, מן הסוג שאינו קיים למעשה באריתמטיקה מעשית. (לורן רזניק)