בסביבות המשתנות והתזזיתיות של ימינו תהליך של שיתופיות מוכוונת-מטרה מהווה תשובה אחת לקשיים הגדלים והולכים בניסיונות לשיפור בית הספר (Jappinen, 2012a, 2012b, Jappinen & Ciussi, 2015; Jappinen & Maunonen-Eskelinen, 2012). תהליך זה מכונה ע"י הכותבים "colaborativeness". בתהליך זה בתי ספר יעילים מתרגמים חזון ומטרות לתוכניות הוראה ולפעילויות ממשיות. מדובר במאמצים מקצועיים, שיטתיים ומשותפים, ברעיונות ובפעילויות של קהיליות למידה מקצועיות וביצירת סינרגיה בין התרומות של כולם (Surowiecki, 2004). אף שקיימת הסכמה רחבה ששיתופיות היא קריטית לשיפור בית הספר (Donmoyer, et al., 2012, Sebastian & Allensworth, 2012), מרכיבי הליבה של שיתופיות זו עדיין אינם ברורים. מוקד המאמר הוא במרכיבים אלה (Jappinen, A.K., Leclerc, M., & Tubin, D).

בסקירה זו נדונות ההצדקות התאורטיות הנוגעות לקיומו של פיתוח מקצועי של מורים בסביבת בית הספר ובאמצעות מורים מובילים. הסקירה פותחת בתיאור ביקורות המושמעות בספרות כנגד פיתוח מקצועי "מסורתי" של מורים ודיון בהן. בחלק השני של הסקירה מוצגים הטיעונים המצביעים על האופן שבו פיתוח מקצועי של מורים באמצעות מורים מובילים נותן מענה לביקורות אלה ועל יתרונותיה של שיטה זו. החלק השלישי של הסקירה עניינו האתגרים העומדים לפתחה של מתודה זו של פיתוח מקצועי, ובמיוחד המחלוקות הקיימות בספרות. בתוך כך נטען כי אף שקיימת הסכמה בנוגע ליתרונותיה של שיטת הפיתוח המקצועי באמצעות מורים מובילים לעומת השיטה המסורתית, טרם התגבשה תמימות דעים בדבר יכולתה של שיטה זו להביא ללמידה משמעותית, אפקטיבית ומתבקשת של מורים (דניאל שפרלינג).

המחקר המתואר במאמר התמקד בשאלה אם וכיצד ארבעה סוגים של משאבי למידה המופעלים בקהיליות למידה מקצועית של מורים – שיתוף עם עמיתים, שיתוף עם מורים מובילים, קריאה וצילום בווידאו – משפיעים על הלמידה ועל יישומה בהוראה בפועל ומה התרומה היחסית של כל אחד מהם. המחקר נערך במסגרת קליניקות בהן מתכשרים לתואר שני לימדו תלמידים בעלי קשיים באוריינות. כל אחד לימד תלמיד אחד. שני הכותבים הראשונים הנחו את הקורסים. מטרות הקורסים היו להכשיר מורים להערכה והוראה מאבחנת של אוריינות. אוכלוסיית המחקר כללה 18 מורים בשני הקורסים. המורים בכל קורס יצרו קהילייה לומדת. לבחינת הלמידה בקורסים השתמשו בדיווח-עצמי מובנה לאחר כל שיעור על מה שנלמד בקהיליית הלמידה, שכלל התייחסות לתרומת המשאבים השונים הנ"ל (Christ, T., Poonam, A., & Chiu, M.M).

מטרת מאמר זה היא להמשיג מחדש את אוריינות ההערכה של מורים (teacher assessment literacy) על ידי קישור בין שני תחומי מחקר: הערכה חינוכית והכשרת מורים. המאמר נפתח בסקירה מקיפה של מחקרי אוריינות הערכה. באמצעות סינתזה וניתוח של 100 מחקרים אודות אוריינות הערכה של מורים, המחקר מציע מסגרת מושגית חדשה של אוריינות הערכה של מורים הלכה למעשה (Xu, Yueting; Brown, Gavin T.L.. , 2016).

המחקר נערך באוגנדה ובו התבקשו מורים להעריך את הערכות ההוראה של מנהלים וסגניהם. במחקר השתתפו 934 מורים , 95 מנהלים ושני מפקחים. הנתונים נאספו באמצעות סקר, ראיון ותצפיות. ממצאיו תואמים למחקרים אחרים (Orenaiya, et al., 2014, Phillips, et al., 2014) ולפיהם הערכות מורים מעצבות ומסכמות הן בעלות תפקיד משמעותי בקידום איכות ההוראה, אך אינן מתבצעות בצורה מקצועית דיה.

הערכות בין-לאומיות, כגון מבחן פיז"ה (PISA), משמשות כדי להמליץ על מדיניות חינוכית לשיפור הישגי תלמידים. מחקר זה מראה שהערכות החתך מאחורי המלצות מסוג זה עשויות להיות מוטות. המחברים עשו שימוש במערך נתונים ייחודי ממדינה אחת שיישמה את מבחן פיז"ה במתמטיקה בשנת 2012 לכיתות ט' לכלל התלמידים שנבחנו במבחן טימס (TIMSS) בשנת 2011, ואספו מידע על מורי התלמידים בכיתות ט'. נתונים אלה איפשרו למחברים להעריך באופן מדויק יותר את ההשפעות של משתנים כיתתיים על ביצועי התלמידים במבחן פיז"ה (Carnoy, Martin; Khavenson, Tatiana; Loyalka, Prashant; Schmidt, William H.; Zakharov, Andrey. , 2016).

למידה ממוקדת תלמיד (student-centered learning) מזהה את התלמידים כבעלים של הלמידה שלהם. בעוד שלמידה ממוקדת תלמיד נידונה יותר ויותר במסגרת הלימודית מגן החובה ועד כיתה י"ב ובהשכלה הגבוהה, חסרה לחוקרים ולאנשי מקצוע מסגרת מושגית עכשווית ומקיפה לעיצוב, פיתוח ויישום למידה ממוקדת תלמיד. המחברים בוחנים את השלכות התיאוריה והעדויות מבוססת המחקר כדי לתרום לאלה המחפשים קווי הנחיה ברורים על מנת לתמוך במעורבות ובלמידה האוטונומית של תלמידים (Lee, Eunbae; Hannafin, Michael, 2016).

פרופ' אנה ספרד עורכת חשבון נפש מקצועי נדיר: "אני מצהירה כאן בפה מלא שלעתים קשה לי להצדיק את הציון שנתתי לתלמידה הטוענת כי מגיעות לה לפחות חמש נקודות נוספות" (אנה ספרד).

מאמר זה מסביר את הרקע לטענות ההולכות וגוברות כנגד מבחנים מערכתיים עתירי סיכון כמו מבחני המיצ"ב, מבחני מפמ"ר, מבחני בגרות ומבחנים בינלאומיים כגון פיזה (PISA) או טימס (TIMSS). כן הוא מציג ממצאים ראשוניים מסדרת ראיונות שנערכו עם מורות ישראליות בכירות למדעים (ענת זוהר וורד אלבוחר-אגמון).

המאמר בוחן את הבחינה ותהליך התיקון של "המודל של פרקטיקה הולמת" (Model of Appropriate Practice), מחוון הערכה לפרחי הוראה המבוסס על "מסגרת ההוראה" (Framework for Teaching) של שרלוט דניאלסון (Charlotte Danielson). המטרה הייתה לאשש את איכות המחוון. ניתוח גורמים שימש כדי לבחון את העקביות הפנימית וכדי לתקף אותו. הניתוח הניב מחוון הכולל 16 פריטים שהראה הערכות חזקות של מהימנות ושל תוקף על פני ארבעה תחומים של הוראה – הכנה ותכנון, סביבת הכיתה, הדרכה ותחומי אחריות מקצועיים. נידונה החשיבות של תהליך זה לשיפור ההוראה והכשרת המורים (Camille L. Bryant, Saoussan Maarouf, Jan Burcham, Deirdre Greer, 2016).