במאמר זה נבחנות ארבע תוכניות הלימוד האחרונות של תנ"ך בחינוך הממלכתי: 1984, 2003, 2012 ו־2018, ונבדקות שתי השאלות הבאות: איזו תודעת זהות קולקטיבית הכותבים שואפים לעצב באמצעות לימודי התנ"ך? האם דמותו של הבוגר הרצוי עברה תמורות לאורך השנים?

הפרק "הפרוזה במקרא" מתוך הספר "צוהר למקרא" מסייע למורים לתנ"ך להנגיש את היסוד הספרותי של המקרא. מבחינה זו, מבחינים המחברים בשני סוגים עיקריים: שירה וסיפורת (פרוזה). ואולם, המחברים מבהירים כי בספרי התנ"ך אין הפרדה מוחלטת בין שני סוגים אלו. כך למשל, פרוזה שקולה מצויה ברוב ספרי התנ"ך. עם מאפייניו הבולטים של הסיפור המקראי מונים המחברים קיצור, מספר קטן של גיבורים, עמימות של עמדת המספר, לשון מאופקת ושימוש באמצעים אמנותיים כגון מילה מנחה וחזרות.

ספר זה נכתב כמסגרת תאורטית מנחה לתוכנית לימודים להוראת מקורות יהודיים, והרלוונטיות שלו התחזקה בעקבות הדיון המתמשך על הדתה.
הספר מנתח באופן חריף את דרכי ההוראה המקובלות של המקורות והמסורת היהודית, ומציג את גישת ההוראה הערכית-רלוונטית.

תלמידים בעלי רקע דתי מתקשים לעתים ליישב בין האמונה לבין הלימוד הביקורתי של התנ"ך, שכולל מושגים כריבוי קולות בטקסט וכרוך במתודות שונות של פרשנות במחקר. מאמר זה בוחן את השימוש באירוע יציאת מצרים כמושג סף (Threshold Concept) בהוראת תנ"ך ומציע מודל מועיל לתלמידים הנפגשים במחקר ביקורתי של התנ"ך.

צחי רולניק , מורה בתיכון הכפר הירוק ערך ניסיון מעניין וחדשני לשלב בלוג לימודי בכיתות שהוא מלמד. הבלוג, שיצר לכיתות שלו , מכיל את עבודות הסיום היצירתיות שהוטלו על תלמידי כיתות ז' וח' אותם הוא מלמד בכפר הירוק. כותב צחי רולניק בבלוג, "בסוף השנה רציתי לנסות משהו מעט אחר. בקשתי מתלמידי לסקור את כל החומר שלמדו ולבחור נושא שדיבר אל ליבם במיוחד. התלמידים התבקשו לבחור או ליצור בעצמם – יצירת אמנות, קומיקס, קטע מוסיקה, קטע שירה ולנתח אותו אל מול הכתוב התנ"כי ואל מול מחשבותיהם ורגשותיהם . הבלוג הזה הוקם במטרה לתת ביטוי לעבודות המרשימות שנוצרו והוגשו. אז קבלו אותם את תלמידי מכיתות ז' וח' עם עבודות שלבטח ישאירו עליכם רושם כפי שהשאירו עלי ".

במאמר זה, המחברים שואלים מדוע המשאבים הרבים אשר מופנים להוראת התנ"ך והלשון העברית אינם תורמים בפועל לידיעת המקצועות האלה. המאמר שלהלן מצביע על כך כי קיים קשר הדוק בין הכשלים בהוראת שני המקצועות. לטענת המחברים, שורש הבעיה טמון בחוסר ההבחנה בין שפת התנ"ך לבין השפה המדוברת כיום בישראל. לא העברית כי אם הישראלית היא שפת אמם של ילדי ישראל. על כן, יש להתחשב בכך כי המקרא אינו כתוב כלל בשפת אמם של הישראלים אשר קוראים בו. המחברים טוענים כי מאחר והתנ"ך כתוב בשפה אשר אינה שפת אמם של דוברי הישראלית, הוראתו חייבת להיעשות בשיטות המשמשות בהוראתן של שפות זרות. בדרך זו לימוד התנ"ך והוראתו יהפכו אפשריים, מעשירים ומתגמלים.