הוראת האנגלית כשפה זרה עוברת בשנים האחרונות שינוי מגישה המתמקדת בעיקר בדיוק דקדוקי, בהבנת הנקרא ובביצוע משימות מוגדרות, לגישה המדגישה שימוש ממשי בשפה לצורכי תקשורת. הלומד מתואר כגורם חברתי פעיל ומדגישה לא רק קריאה והאזנה, אלא גם דיבור, כתיבה, אינטראקציה ותיווך. למרות שינוי זה, מורים מתחילים מגיעים לעיתים קרובות לכיתה לאחר שנים של למידה במערכות מסורתיות, שבהן המורה דיבר, התלמידים הקשיבו, וההצלחה נמדדה בעיקר באמצעות תשובות נכונות. לכן, אף שהמורים נחשפים במהלך הכשרתם לגישות תקשורתיות ודיאלוגיות, אין פירוש הדבר שגישות אלה נעשו חלק מזהותם המקצועית.

בעיות מילוליות מהוות אתגר מהותי עבור תלמידים בכלל ועבור לומדי שפה, תלמידים המתקשים בקריאה או בעלי מוגבלויות בפרט. אם התלמידים מבזבזים זמן רב על הבנת הנקרא או על פענוח הקשרים, ייעודו המתמטי של התרגיל דועך. אבל, אין בכך כדי לומר שהפתרון הנכון הוא כתיבת בעיות מילוליות קלות ומאמר זה מציג להלן דרכים מיטביות לכתיבת והוראת בעיות מילוליות.

תלמידים רבים מצליחים לקרוא את המילים עצמן, אך מתקשים להבין את ההקשר הלוגי וכושלים בזיהוי הרעיון המרכזי, התשובה המבוקשת או המסקנה. לכן, כפי שמודגם במאמר זה, חשוב שגננות החובה ומורי כיתות א'-ב' יוסיפו לארגז הכלים מערך שיעור הכולל זיהוי מבנה לשוני, ניתוח רוחבי, פענוח טקסטואלי, הבנת הנקרא והכרת תבניות סיפוריות.

בבתי הספר התיכוניים דוברי הערבית בישראל, בין-טקסטואליות היא חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים החדשה בשפה וספרות ערבית. תכנית לימודים זו מייחסת חשיבות רבה ליכולתם של תלמידים לערוך השוואה שיטתית ורב-ממדית בין שני טקסטים ולזהות תופעות ספרותיות בין-טקסטואליות, כגון פרודיה או רמיזה. עם זאת, מתודולוגיית ההוראה המקובלת של בין-טקסטואליות בבתי ספר תיכוניים מבוססת על הדגמה של התופעות ללא פיתוח יכולתם של הלומדים למצוא קשרים בין טקסטים. כתוצאה מכך, התלמידים מתקשים לזהות ולנתח בין-טקסטואליות באופן עצמאי, וקושי זה ממשיך ללוות אותם בלימודיהם האקדמיים, קושי המשתקף בהישגיהם הנמוכים יחסית בבחינות הבגרות בערבית