שומריה הוקם בשנות השלושים של המאה העשרים כמסגרת חינוכית למתבגרים ואימץ שיטות חינוכיות חדשניות להכשיר בני נוער לחיים אקטיביים באוטופיה הסוציאליסטית של הקיבוץ. המוסד החינוכי שומריה שימש בעצם כפנימייה של קיבוצי השומר הצעיר. קריאה קפדנית של חומר ארכיוני שכתבו הצעירים מאפשרת לעקוב אחר תהליך עיצוב-העצמי בשומריה, תוך התמקדות בתפישותיהם, בהתבגרותם האישית, בהתגבשות הקבוצות שאליהן השתייכו ובפעילויותיהם היומיומיות. מחקר זה מתאר אתיקה שהפכה זמן פרטי סובייקטיבי לזמן קולקטיבי וכך יצרה עצמי קולקטיבי שהועדף על פני העצמי האינדיבידואלי.