לרוב מערכת בית הספר הנוכחית סובבת סביב הלימוד האקדמי, אך המחברת חושבת שזה לא מספיק למה שילדינו צריכים. המחברת טוענת כי בית הספר צריך להיות מקום שבו ילדים יכולים לגלות מה הם אוהבים. עליהם להיות מסוגלים לשאול את השאלות שחשובות להם ולמצוא את התשובות. הם צריכים לגלות מה באמת מלהיב אותם. המערכת צריכה ליצור סביבה המערבת את הלומדים, מטפחת יצירתיות, ומטילה על התלמידים את האחריות ללמידה. במקום לשנן בעל פה, מורים צריכים להשתמש בתוכן כדי ללמד מיומנויות (Shelley Wright , 2013).

ג'יי הורוויץ הפנה את תשומת לבנו למאמר מעניין בארה"ב , שבראייה רטרוספקטיבית, מטיל היום ספק בשיטת ההוראה הידועה כ"כיתה הפוכה". ביסוד "הפיכת הכיתה" נמצא רעיון די פשוט: שתלמידים יתכוננו בבית לקראת שיעור ובכיתה יעסקו בהתנסויות בחומרים בתכנים ובדיונים על הנושא שלמדו. רצוי לזכור שהתנופה הנוכחית להפיכת הכיתה באה במידה רבה מכיוון התקשוב. סרטוני האקדמיה של חאן, סרטוני YouTube, והרצאות TED מהווים חומרי הלימוד שבהם המורים משתמשים כדי לקדם את התלמידים שלהם בשעות מחוץ לבית ספר. הזמינות של אלה דרך האינטרנט עוררה את ההתעניינות בהפיכת הכיתה.

המחברת מסבירה את השימוש בכיתה ההפוכה. הכיתה ההפוכה היא ההפך מההוראה המסורתית. במקום שההרצאות יינתנו בכיתה והמשימות ייעשו בבית, מתרחש ההיפך. התלמידים צופים בהרצאות בבית, באמצעות סרטי וידאו או פודקאסטים, וזמן השיעור בכיתה מוקדש לפרויקטים או למשימות המבוססים על הידע הזה (Wright, Shelley, 2011).