כאשר בתי הספר והמחוזות בארה"ב מחפשים לגייס מורים, אז אנשים שאינם מגיעים ממקצוע ההוראה מהווים מאגר אפשרי של כוח אדם . מורים פוטנציאליים אלה מגיעים עם ניסיון בעבודה ועשויים להיות בעלי מומחיות שתשרת אותם היטב בכיתה. למרות זאת, לא נערך עד כה מחקר שהעריך את האפקטיביות של מורים אלה במונחים של למידת התלמידים. מחקר זה משתמש בנתונים מהעיר ניו יורק כדי להעריך את האפקטיביות היחסית ואת שיעור הנשירה בקרב אנשים שעשו הסבה להוראה (career switchers). המאמר, שנכתב ע"י חוקרי חינוך מובילים בארה"ב מספק הוכחה מסוימת לכך שמורים אלה אינם אפקטיביים יותר ממורים חדשים אחרים, ולמעשה נראה כי הם פחות אפקטיביים בהעלאת הישגי המתמטיקה של תלמידי בית הספר היסודי וחטיבת הביניים ( Boyd, Donald; Grossman, Pamela; Ing, Marsha; Lankford, Hamilton; Loeb, Susanna; O'Brien, Rachel; Wyckoff, James ).

מטרתו של המחקר הייתה לתת תמונה רחבה של תחום הכשרת מורים באזור גדול אחד (NYC) ולתאר באופן כללי כיצד מכשירים בו מורים לבתי ספר יסודיים ומהי ההשפעה של השונות בהכשרה. במחקר נבחנו כמה היבטים: זווית הראייה של שוק העבודה, מאפיינים של תוכניות הכשרה, מאפייני מורים ודיגום של השפעות של הכשרה. התוצאות מראות שיש שונות בין תוכניות ביעילות הממוצעת של המורים הנכנסים לעבוד בבתי הספר בעיר. בלטו כמה תוכניות שהבוגרים שלהן היו יעילים יותר בצורה משמעותית, כפי שהשתקף בהישגי תלמידיהם. מן המחקר עולה גם שמאפיינים של תוכניות הכשרה משפיעים על תוצרי תלמידים אם כי ראוי לציין שהממצאים הם יותר בבחינת קו שמסתמן מאשר קביעה סיבתית מוכחת (Boyd, D.J., Grossman, P.L., Lankford, H., Loeb, S., & Wyckoff, J).

תפישת ההוראה התפתחה במהלך העשורים האחרונים ועברה מהדגשה של מאפייני-מורה אל התמקדות בהתנהגויות-מורה ולאחרונה חל מפנה לכיוון של ראיית המורים כמקבלי החלטות וכאנשי מעשה רפלקטיביים. הכשרת המורים הגיבה למפנה אחרון זה בכך שהסיטה את המוקד של תוכניות ההכשרה מהקניית מיומנויות להקניית ידע ולרפלקציה. הכותבים טוענים שראוי שתוכניות ההכשרה ישתנו ויתארגנו סביב פרקטיקות-ליבה, שבהן ידע, כשירות וזהות מקצועית מתפתחים בתהליך של למידת המקצוע. על מורי המורים להתייחס להיבטים הקליניים של המעשה וללמוד מהן הדרכים הטובות ביותר לסייע למתכשרים ולמתחילים לפתח פרקטיקה מיומנת. (Grossman, P., Hammerness, K., & McDonald, M)

השילוב של התנסות סטודנטים להוראה בהעברת שיעור במסגרת הכשרת מורים נותר עדיין בחזקת סוגיה מורכבת ובעייתית במסלולי הכשרת המורים. המאמר הנוכחי ניסה להבין את שורשי המורכבות ע"י ניתוח 3 מקרים של סטודנטים שהעבירו את אותו פרק . תוך התבססות על המודל התיאורטי של תיאורית הפעילות (activity theory) ניתחו החוקרות את האינטראקציות השונות איתן התמודדו הסטודנטים להוראה. הממצאים ממחישים כי הסטודנטים נדרשו לפעול בו-זמנית בכמה מישורי פעולה למרות חוסר ניסיונם וכך נוצרו דרישות מתנגשות שהשפיעו על יכולות ההעברה שלהם. כתוצאה מכך נקלעים הסטודנטים שלא באשמתם לאילוצי העברה של הפרק. לסטודנטים לא ניתנו מספיק משובים הולמים ע"י מורי המורים, לא קושרו ולא הודגשו מיומנויות שנרכשו בקורסים מתודיים ולא ניתנה להם הזדמנות לפתח את זהותם כמורים ( Sheila W. Valencia, Susan D. Martin, Nancy A. Place, and Pam Grossman) .

המאמר מציג חקר מקרים משווה בין שלושה מקצועות: כהונה דתית, פסיכולוגיה קלינית והוראה והדרך שבה אנשים מתכשרים לעסוק בהם. נבדקו שמונה תכניות להכשרה מקצועית: 3 בסמינרים למנהיגים דתיים, 3 בבתי ספר לפסיכולוגיה ו-2 בהכשרת מורים. מטרת המחקר היא לפתח מסגרת לתיאור ולניתוח של הוראה מקצוע במסגרת של הכשרה מקצועית. המשתתפים: חברי סגל, סטודנטים ומנהלים של כל תוכנית. מסקנות/המלצות: זוהו שלושה מושגי מפתח להבנת הפדגוגיות של הפרקטיקות בחינוך מקצועי: ייצוגים של הפרקטיקה(representations)- הדרכים השונות שבהן מיוצג המקצוע בהכשרה המקצועית ומה חושפים ייצוגים שונים אלה למתכשרים. פירוק/הפרדה של הפרקטיקה (decomposition) – פירוק הפרקטיקה למרכיביה למטרות הוראה ולמידה. גבולות הפרקטיקה– הזדמנויות למעורבות שהן פחות או יותר במסגרת הפרקטיקה המאמר כולל דוגמאות של כל אחד ממושגי מפתח אלה מתוך שלושה המקצועות הנ"ל ( Grossman, P., Compton, C., Igra, D., Shahan, E., & Williamson, P.W).

הדגש המחודש בארה"ב הניתן כיום לתחומי ההתנסות בשדה במסגרת הכשרת מורים הביאה גם לדיון מחודש לסוגיה של הקשר המבני בין מרכיבי תוכניות הכשרת המורים התיאורטיים והמעשיים. על רקע זה, בוחנים פרופסור פאמלה גרוסמן ועמיתיה את סוגיית הלכידות בתוכניות הכשרת מורים בארה"ב. המחברים בוחנים את הקשר בין ההתנסות בשדה ובבתי הספר ובין מבנה הקורסים להכשרת המורים וגם מתייחסים לעמדות הסטודנטים לגבי הקשר בין הקורסים התיאורטיים והחזון הנלווה לבין תוצרי ההתנסות בפועל בבתי הספר. האם במהלך ההתנסות בביה"ס ניתנת לסטודנטים האפשרות ליישם את מה שלמדו ונחשפו בקורס עצמו. כלומר, האם נוצרה לכידות בין הקורסים התיאורטיים באוניברסיטה או המכללה לבין הדגשים ואיכות ההתנסות שלהם בשטח. המאמר מבוסס על ניתוח הנתונים של תוכניות הכשרת המורים בעיר ניו יורק והקשר ביניהן ובין ההתמחות המעשית בבתי הספר (Grossman, Pam; Hammerness, Karen M.; McDonald, Morva; Ronfeldt, Matt ).

המאמר עוסק בנושא המצוי בוויכוח ודיון נוקבים בדבר הדרך הטובה/הנכונה להכשיר מורים כך שיביאו לשיפור הישגי התלמידים. יש הטוענים שהקלה בתנאי הכניסה להוראה חיונית למשיכת מועמדים ברמה גבוהה, ואחרים – שהשקעה בהכשרת מורים איכותיים תשרת טוב יותר את התלמידים. גם בין אלה הנוקטים בגישה האחרונה, יש הבדלים. הרוב מסכימים, עם זאת, שחסר בסיס מחקרי מוצק להבנת הדרך שבה יש להכשיר מורים שיעמדו באתגרים שמציבים בתי הספר העירוניים. העדר עדויות יוצר הזדמנויות להעלאת פוטנציאל עצום של "פתרונות" בדבר הכשרת המורה ומעט – בדבר דרכי הערכתם. מחקר זה מהווה צעד ראשון בפיתוח עדויות שיהוו בסיס לוויכוחים כהללו, תוך מבט מעמיק בדרכים שבהן מכשירים מורים ובהשתמעויותיהם ללמידת תלמידים ( Boyd, D., Grossman, P., Lankford, H., Loeb, S., & Wyckoff, J ).

בעוד מרבית תוכניות הכשרת המורים בארה"ב מתמקדות במה שהסטודנטים להוראה צריכים ללמוד ובמה שהם צריכים לדעת, מעדיפה פאמלה גרוסמן להתמקד יותר בדרך שבה יש ללמד את הסטודנטים להוראה. לדעת גרוסמן מרבית תוכניות ההכשרה מדווחות על נושאים בעלי אופי ארגוני-קוריקולרי כגון שימוש בבתי ספר להתמחות מקצועית מסוג PDS בעוד נושאים פדגוגיים ושיטות הוראה דידקטיות לא קיבלו תשומת לב נאותה. לדעתה של גרוסמן לא ניתן להפריד בין נושאים קוריקולריים ושיטות הוראה. פאמלה גרוסמן מאמינה שיש להקנות הרבה יותר חשיבות לכל המכלול של שיטות גישות ופדגוגיות אותן צריכים הסטודנטים ופרחי ההוראה להכיר היטב. לדעתה, יש לחזק את החלק של שיטות הוראה ודרכי הוראה במסלולי הכשרת המורים ולא להסתפק רק במסגרות קוריקולריות כגון ה-PDS. פרופסור פאמלה גרוסמן תופיע במסגרת הכינוס הבינלאומי להכשרת מורים: "הכשרת מורים על פרשת דרכים, 28 ביוני – 25 ביוני 2007 (מכון מופ"ת ומכללת קיי)

מאמר מקיף וחשוב זה, שהוא חלק מקובץ מאמרים של AERA משנת 2005 נחשב כאחד מאבני היסוד של הספרות המחקרית על הכשרת מורים בשנים האחרונות. המאמר נכתב ע"י פרופסור פאמלה גרוסמן מאוניברסיטת סטנפורד והוא מסכם בצורה מעמיקה ונרחבת את הגישות הפדגוגיות המתקדמות השונות המיושמות ע"י מורי מורים להעברת תכנים ומיומנויות בקורסים להכשרת מורים. הסקירה של Grossman, Pamela סוקרת את המחקרים שנערכו בין השנים 1985- 2001 על הגישות הפדגוגיות בהכשרת מורים ולאחר מכן מציגה אותם על פי חמש גישות פדגוגיות עיקריות : שיטת חקר המקרים , שימוש בהיפרטקסט ותיעוד וידאו , סימולציה ממוחשבת , פורטפוליו בהכשרת מורים , מחקר עצמי של סטודנטים להוראה (Grossman, Pamela ) .