מאמר זה בוחן מחדש בחקר מקרה בישראל את סביבת הלמידה בתכנית לימודים במדעים להעשרה לאחר שעות הלימודים עבור תלמידים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך, בניסיון לגלות מדוע קבוצה מסוימת שהם חקרו נכשלה להשיג התקדמות משמעותית בין הבחינה שלפני תחילת התכנית לבין הבחינה שאחרי סיום התכנית, בעוד קבוצות אחרות שלמדו באותה תכנית במקום אחר הצליחו. הממצא העיקרי במחקר חשף דיסוננס בולט בין התיאוריה של התכנית שממוקדת בתלמיד (המבוססת על אמונות של קונסטרוקטיביזם חברתי) ועל המציאות בכיתה שנכפתה על-ידי המדריכה ליאורה, שניהלה את השיעורים בעיקר כמונולוג שהותיר מעט מאוד מקום להשתתפות פעילה של התלמיד ( Orit Ben Zvi Assaraf ).