מתוך כוונות טובות, בתי הספר נוטים לקבץ בכיתות האתגר או בתוכניות ההזדמנות האחרונה מקבצים של אינדיבידואלים עם בעיות וצרכים נבדלים לחלוטין. כלומר, בעוד שהקבוצה מורכבת מפסיפס של תלמידים, מופנם, אדיש, היפר-אקטיבי, צרחן, אלים, דחוי, מוחלש, עולה חדש, צמא-תשומת-לב וכדומה, כולם מקבלים את אותה התערבות, וזו טעות גורלית. על רקע זה, המאמר גורס כי יש לנקוט בגישה המבטיחה שכל תלמיד, מתוך קבוצת ההתערבות, יזכה לקבל תמיכה מותאמת.