למידה מתוקשבת מייצגת הזדמנות חינוכית נרחבת יותר לתלמידים וללומדים. מוסדות לימוד הגיבו לאתגר זה בהרחיבם את היקף הקורסים המתוקשבים והתוכניות המתוקשבות. על רקע התפתחות מהותית זו בתולדות החינוך בוחן המאמר הנוכחי את היחסים ההדדיים בין תיאורית האינטליגנציות המרובות והלמידה המתוקשבת. יש מחקרים הסבורים כי בלמידה מתוקשבת יכול הלומד לפצות עצמו על העדר כישורים חברתיים (ביישנות) ולהפגין תכונות אחרות כגון הבנה מעמיקה או מקוריות, וגם לעתים חוסר הביטוי המילולי בכיתה יכול להתבטא בקורס מתוקשב ביכולת כתיבה משופרת. יחד עם זאת, אין עדיין הוכחה מחקרית שסביבה מתוקשבת מעניקה יכולות פיצוי גבוהות יותר לכשרים אחרים. מחקרים בתחום זה אינם רבים ולכן אין עדיין עומק מחקרי לסוגיה זו . לאחר הצגת תיאורית האינטליגנציות המרובות עובר המאמר להשוואה קצרה בין השפעת תיאורית האינטליגנציה המרובות בלמידה מסורתית לעומת למידה מתוקשבת תוך התמקדות בדינאמיקה הקבוצתית והעברת התכנים. לדעת המאמר, הבנה טובה יותר של הלומדים, המרצים או המורים לקטגוריות השונות של האינטליגנציות המרובות יש בה כדי לקדם את היישום המועיל שלהן בסביבות מתוקשבות( Mark Riha and Rebecca A. Robles-Pi?a).