פוטנציאל הקיימות של מערכת ההשכלה הגבוהה טמון, בראש ובראשונה, במרצים המלמדים את הסטודנטים ומבצעים את המחקר בפועל. לראיה, חרף האצה משמעותית בתחומי הבינה המלאכותית, המרצים הם עדיין אלו המשפיעים על הסטודנטים, מנווטים את כיווני החשיבה השוררים בקמפוס, מעצבים את הערכים השולטים, משפיעים על האקלים התרבותי ומהווים הון אנושי – הלכה למעשה. לא בכדי, מערכת ההשכלה הגבוהה מופעלת עדיין על ידי מרצים, ולא מנועי בינה מלאכותית.