התחום הכולל סטנדרטים, אקרדיטציה, רישוי ותעודות נבנה מחדש בדרכים משמעותיות ביותר. תהליך זה מטביע את חותמו והפך את תקופתנו לעידן הסטנדרטים, במקביל לתקופות אחרות שאופיינו ע"י מהלכים חינוכיים משמעותיים. תנועת הסטנדרטים ככלל מאופיינת במספר קווים ובהם, בין היתר, העמקת אי-האמון בהכשרת מורים, שינוי במיקוד השליטה כשהמדינה היא הדומיננטית, המשגה מחודשת של רישוי ושלטון והמשגה מחודשת של אופי הסטנדרטים תוך מתן מקום מרכזי לביצוע ולתוצרים. מטרת המאמר היא להרחיב את הדיון בשלושה הנושאים הנזכרים למעלה שכן שיש להם נגיעה חשובה להכשרת מורים, גם אם אין ביניהם קשר הכרחי. השאלות שהמאמר מעלה הן: א. מדוע תנועת הסטנדרטים בהכשרת מורים קנתה לה שליטה במהירות רבה ומה הפיתוי הטמון בה לקובעי המדיניות?; ב. האם הסטנדרטים וההערכה של המדינה עלולים לפגוע במאמצים של שלטון עצמי של אנשי המקצוע ובתהליכי אקרדיטציה קיימים ?; ג. מהן ההטיות הקיימות במבחני נייר ועיפרון הבודקים ידע תוכן פדגוגי? ( Tellez, K ) .