המאמר עוסק בהערכת הכישורים של מתכשרים להוראה בגישה של הערכה מבוססת-ביצוע. החומר נאסף במשך שנתיים (2007 -2009) ממתכשרים להוראה ומהמדריכים הפדגוגיים (supervisors) שלהם בתוכנית הכשרה שכללה את הערכת בצוע המורה של קליפורניה (PACT) ככלי הערכה. המטרה הייתה להשוות בין הניבוי של המדריכים הפדגוגיים לגבי רמת הכישורים והידע של כל מתמחה לבין הציון שקיבלו בפועל בעקבות ה-PACT. המדריכים הפדגוגיים ניבאו ציונים עבור הסטודנטים שלהם ואחר כך קיבלו את מטלות הסטודנטים להערכה (Sandholtz-Haymore, J., & Shea, L.M).

חקר מקרה בביה"ס יסודי בקליפורניה . המטרה הייתה לצפות בדפוסי ההוראה של מורה המלמדת בביה"ס ולראות את השפעת הנחיות משטר ההוראה והבחינות שנכפו ע"י תכנית No Child Left Behind Act.המורה המלמדת בביה"ס פועלת בסביבת הוראה המעודדת אוטונומיה מקצועית בגיבוי ביה"ס , אך האילוצים שיוצרים הנחיות תכנית No Child Left Behind Act חזקים יותר מאשר הגיבוי לו זוכים מורי ביה"ס . חופש הפעולה של המורה לנקוט בדרכי הוראה גמישים ואקלים חינוכי תומך הצטמצמו באופן משמעותי . הסטנדרטיזציה אותה חייבה תכנית No Child Left Behind Act העיקה על המורה לאורך כל שנת הלימודים ופגמה ביצירתיות הפדגוגית והדידקטית שלהם. התוצאה הייתה כי המורה לא לימדה את תחומי ההיסטוריה ומדעי החברה בכיתות ה'-ו בדרך בה האמינה מבחינה פדגוגית. המסקנה היא כי כוחם של תכתיבים פדגוגיים ארציים הנכפים על המורים פוגעים במימוש פוטנציאל ההוראה המשובח שלהם ומרוקנים מתוכם את עוצמת המורים. דוגמא הפוכה לנעשה בקליפורניה היא מערכת החינוך בפינלנד שם לא ניתנים למורים שום תכתיבים פדגוגיים מבחוץ וכל ההחלטות הפדגוגיות הם של מורי ביה"ס ללא תלות במשטר בחינות וסטנדרטיזציה ( John S. Wills & Judith Haymore Sandholtz).