המאמר עוסק בכניסה להוראה במסגרת הכשרת מורים (Zeichner, 2005). המחקרים העוסקים במעבר לתפקיד זה הצביעו על התובענות והקושי הקיימים בתהליך (Murray & Male, 2005). לדעת הכותב סיבה אחת לקושי היא השינוי באופי תפקיד ההוראה ובציפיות לאקדמיות והרחבת תפיסת ההוראה אל מעבר לנדרש בהקשר הבית ספרי (Brandenburg, 2008). נראה שבמוסדות הכשרה רבים פיתוח מומחיות בתחום ההכשרה אינו זוכה להערכה גבוהה ונתפשת כ"עבודה קלה" (Labaree, 2005). הביקורת על מורי מורים ושל מורי מורים מתמקדת בכך שהם פועלים לבדם ובעצמם בבניית הידע המקצועי שלהם. אין הכוונה לומר שכל מורה מורים זקוק להתחלה מן הבסיס אלא במיוחד לצורך בשינוי תפיסת ההוראה (Berry, 2013) ברמה אישית וברמה מוסדית (John Loughran).

ברקע המאמר קיים הצורך המתמשך למקד תשומת לב רבה יותר לחשיבות ההוראה, כשהדגש הוא על שאלת התפיסה של ההוראה והחינוך כדיסציפלינה. המאמר מציג את הדעות החלוקות בעניין זה. באמצעות סקירה של מגוון הדעות על דיסציפלינות ועל חינוך והוראה כדיסציפלינות מנסה המאמר להציג את נסיבות ההמשגה של ההוראה כדיסציפלינה ואת השלכותיה על ההכשרה. המאמר מסכם ואומר שאם הוראה היא אכן דיסציפלינה כי אז על הכשרת מורים להיות למדנית הרבה יותר. המאמר מתמודד עם כמה טיעונים העולים מן החשיבה על הוראה כדיסציפלינה, מאתגרים את קהיליות ההוראה וההכשרה ומעודדים אותן להמשיג את עבודתן בדרכים שיועילו לחיזוק ההערכה למקצוע. (Loughran, J.)

המאמר הנוכחי , שנכתב כפרק מסכם בקובץ המאמרים החדש של פרופסור Cheryl , J. Craig , מונה את העקרונות החשובים של התנסות שצריכים להיות בסיס לכל ניסיון לגבש תכנית לימודים משמעותית בהכשרת מורים. מחברי המאמר, מן המובילים בתחומי הכשרת המורים בעולם מציעים עקרונות פדגוגיים לשידוד מערכות בתחומי הכשרת המורים. העקרונות הפדגוגיים המוצעים מבוססים על ניסיונם החיובי והמצטבר של המחברים עם מערכות הכשרת המורים באוסטרליה, הולנד וקנדה. בין העקרונות ניתן למצוא אבחנות משמעותיות כגון : למידת פרחי הוראה מחייבת כיום העתקת הדגש מתוכנית הלימוד למצבי התמודדות של הסטודנט להוראה , למידת פרחי הוראה צריכה להיות מחוזקת על ידי מחקר עצמי שלהם, למידת פרחי הוראה מחייבת קשר שוטף והדדי בין הלומדים לבין עמיתיהם בשטח ( תמיכת עמיתים). למידת פרחי הוראה היא ביסודה מסכת של צבירת ידע והתנסות שיש בה יסודות מתנגשים ומתחרים כל הזמן (Loughran , John . Fred Korthagen,. Tom Russell).

המאמר בוחן את האופי והמהות של המחקר-העצמי בהכשרת מורים, כיצד יש לנהל אותו ולדווח עליו. למרות שהמונח מעצם טיבו מתייחס לגישה יחידנית ואישית למחקר, המציאות היא שמחקרים כאלה מתחזקים כאשר הם נשענים על זוויות ראיה וסיטואציות חלופיות, כך שנתונים, רעיונות ותשומות חשובות מובילים את המחקר אל מעבר לעצמי. מעבר כזה חשוב גם לנוכח המטרה המרכזית של חשיפה של הבנות עמוקות יותר של הקשר בין הוראה על הוראה לבין למידה על הוראה. חשוב לפתח הבנות אלה בדרכים המקדמות ארטיקולציה של פדגוגיה של הכשרת מורים. (Loughran, J.)

קיימת ביקורת על הגישות המסורתיות להכשרת מורים בטענה שהקשר שלהן לצורכי המתכשרים להוראה מוגבל ושהשפעתן על מעשה ההוראה קטנה. יש רצון לבנות פדגוגיה חדשנית בהכשרת מורים שיהיה בה קשר יעיל בין תיאוריה למעשה. למרות ניסיונות שונים להבנות מחדש את ההכשרה לא קיים בסיס ידע קוהרנטי העוסק בעקרונות המרכזיים שבבסיס תוכניות הכשרה שיש בהן היענות לציפיות, לצרכים ולעשייה של סטודנטים. המחקר שלהלן מביא ניתוח מאפיינים של תוכניות הכשרה באוסטרליה, בקנדה ובהולנד ותורם ליצירת מסגרת ראשונית הכוללת שבעה עקרונות בסיסיים המנחים פיתוח של תכניות הכשרה שתיצורנה שינוי. (Korthagen, F., Loughran, J. Russell, T)