אף שהמחקר הדגיש את ההון האנושי של מורים כמשאב מרכזי להצלחת בית הספר, ספרות המחקר העוסקת באופן שבו מתפתח הון אנושי בהקשרים בית־ספריים היא דלה במיוחד, בעיקר בכל הנוגע למנהיגות המנהלים. נוכח ההשפעה העמוקה של ההון האנושי של צוותי החינוך על הצלחת התלמידים, פערים מחקריים אלו מדגישים את ההכרח הדחוף בהעמקת החקירה האמפירית בנוגע למורכבויות הטמונות בתפקיד המנהל כמפתח הון אנושי בהקשר הבית־ספרי. לפיכך, מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את התפיסות והפרקטיקות של מנהלים כמנהלי ומפתחי הון אנושי בקרב צוותי החינוך שלהם.

המעבר מניהול משאבי אנוש (HRM) לניהול הון אנושי מסמן התפתחות משמעותית באופן שבו ארגונים מעריכים ומפתחים את כוח העבודה שלהם. בתוך מגזר החינוך, שינוי זה משקף הכרה גוברת בתפקיד החשוב שיש לידע, לכישורים וליכולות של צוות בית הספר בהשגת מצוינות חינוכית. בעוד שניהול משאבי אנוש מסורתי מדגיש יעילות אדמיניסטרטיבית והקצאת משאבים, ניהול הון אנושי מתמקד בפיתוח אסטרטגי של אנשים כחיוני להצלחת הארגון. מאמר זה בוחן כיצד בתי ספר יכולים להתקדם מעבר לפרקטיקות קונבנציונליות של משאבי אנוש כדי לטפח ולמנף טוב יותר את ההון האנושי שלהם. כך מזוהות שיטות עבודה מומלצות המחברות בין יעדים חינוכיים לבין סדרי העדיפויות האסטרטגיים של ניהול ההון האנושי, ובסופו של דבר משפרות הן את ביצועי צוות בית הספר והן את תוצאות התלמידים.

ההובלה של ההון האנושי בבתי-הספר נעשית חשובה יותר ויותר, בתגובה לצורך של מנהלים לעודד מסירות ושימור בקרב צוותי בית-הספר – במיוחד לאחר "ההתפטרות הגדולה" בעקבות מגפת הקורונה. לפיכך, מטרת המחקר הנוכחי הייתה לחקור תפיסות מגוונות של מנהלים באמצעות ניתוח הביטויים המטפוריים שלהם ביחס להובלת הון אנושי.