מטרת המחקר המוצג היתה לחקור, בגישה מצבית (situative) ((Volet & Jarvela,200, את ההכוונה/הוויסות של רגשות ע"י מתכשרים להוראה תוך התמקדות באתגרים חברתיים-רגשיים העולים בלמידה שיתופית ובשימוש שהם עושים בצורות שיתופיות ואישיות של ויסות רגשות במצבי למידה קבוצתיים מאתגרים. למידה בהכוונה עצמית (SRL) הפכה לתחום מחקר מרכזי בעשורים האחרונים והיא מתוארת כתהליך פעיל, מוכוון-מטרה הכולל שליטה בפעולות קוגניטיביות ומטא-קוגניטיביות, הנעה, רגשות והקשר (Boekaerts et al, 2000). היבטים של למידה בהכוונה עצמית מומשגים כמרכיבים הקשריים המשפיעים על תהליך הלמידה של הפרט (Web & Mastergeorg, 2003, Zimmerman, (2000. המחקר המוצג במאמר משלים את הגישה המסורתית ללמידה בהכוונה עצמית בהוסיפו זווית ראייה חברתית הנשענת על ההשערה שסטודנטים משתמשים בשלושה תהליכים רגולטיביים איכותיים שונים בתהליך הלמידה ( J?rvenoja, H., Jarvela, S.).