יצירת הקבצות על פי יכולת בבית הספר היא פרקטיקה מקובלת בעולם, הנתפשת לעתים קרובות כבעלת השפעה שלילית, במיוחד על תלמידים חלשים (Francis et al., 2016, Marks, 2014). הכותבים טוענים שנוף המדיניות הבינלאומית, במיוחד מבחנים בינלאומיים כמו PISA או PIRLS, תורם להפעלת פדגוגיה זו בבתי ספר. גם האוטונומיה של מורים נשחקת תחת מדיניות חינוכית ניאו-ליברלית של עמידה במטרות או שליטה באמצעות מספרים/ציונים (Grek, 2009 ). באירלנד הושם דגש על קידום הישגים במתמטיקה ובאוריינות ונמצא שיפור בקרב תלמידי כיתות ט'. עם זאת בחינה מעמיקה יותר של הפרקטיקות שקודמו ברמת מדיניות ושמטרתן לשפר ביצוע במערכת החינוך באופן רחב יותר, במיוחד בקהיליות חלשות ,מעלה דאגות, לאור הדגש המוצהר של קידום למידה בהקבצות כפתרון לתת-משיגים. בדומה לחוקרים אחרים ((Hornby, 2014 טענת הכותבים היא ששימוש בהקבצות כמנגנון לשיפור ציונים הוא בעל תוצאות שלילות בטווח הארוך על ילדים צעירים בבתי ספר יסודיים. רוב המחקרים בתחום נערכו בבתי-ספר תיכון; אין די מחקר מעמיק ברמת היסודי (Hallam & Parsons, 2012).