בעשורים האחרונים, נהוג היה להוביל שיעורי הבעה, חיבור וספרות כסדנה שבה הדגש הוא על תהליך של הבעה אישית, השמעת דעה, קבלת אחריות על הכתוב וכתיבה אותנטית. בין אם הלומדים מחברים סיפור נרטיבי או טיעון פוליטי, במקצועות ההומניים נהוג לשים את התלמיד במרכז ולהעניק לו מרחב אוטונומי. אין צורך לשנות את הגישה החינוכית הזו, אבל חשוב ומתבקש להכניס את הבינה המלאכותית לארגז הכלים הקיים, ולהיעזר בה לצורך איסוף מידע, גיבוש תובנות והסקת מסקנות. על רקע זה, המאמר מציע ארבעה חוקים להוראת הבעה, חיבור וספרות בעידן הבינה המלאכותית.