כותבי המאמר מתארים ודנים בהתנסויות בעלות אופי שונה של התפתחות מקצועית המאופיינות בכך שהן מקומיות, מתמשכות וחסכוניות ומתבצעות במסגרות של קהיליות למידה מקצועיות, שבהן המשתתפים מתמקדים בחקר הפרקטיקה ומשלבים שימוש בטכנולוגיה. תוכניות אלה פותחו תוך שיתוף פעולה עם מורים לאורך עשור והובילו לתובנות לגבי תכנים ומטרות רצויים בהתפתחות מקצועית. בין היתר קיימת ההבנה שידע מורים (Practitioner knowledge) צומח מתוך בעיות הוראה מפורטות, ממשיות וייחודיו . כשטקסטים ללמידה על הוראה – שיעורים, אירועי הוראה, תוצרי תלמידים, שיחות עם תלמידים וכדו' -עולים בכיתות ומושמעים על ידי המורים עצמם מתרחש שינוי משמעותי. באמצעות העלאתם לרשת, ניתן ללמוד מהפרקטיקה היומיומית המאפיינת כיתות בעולם כולו, ניתן ליצור קשר בין מורים מצליחים לבין מורים בעלי קשיים, להשפיע על דפוסי שחיקה ע"י הזמנת מורים לשאול ולנסח מחדש את האתגרים העומדים בפניהם, לראות את ההוראה לא כשליחות פלאית אלא כמקצוע מורכב שניתן ללמוד אותו ולהתמחות בו לאורך זמן. ( Lieberman, A., & Pointer-Mace, D).

המאמר מתאר את התפקיד המשפיע של מורים מצטיינים, בעלי הישגים וניסיון בהתנהלות של קהיליות למידה מקצועיות ואת החשיבות של חשיפת הפרקטיקה של מורים אלה. הכותבים מתארים כיצד ניתן לחלוק בדרכי הוראה טובות בין מורים בעלי רמות התנסות שונות. במאמר נבחנות חמש דוגמאות שונות, שלוש מתוך תוכניות שפותחו ע"י קרן קרנגי לקידום החינוך ושתים מהפרויקט הלאומי לכתיבה. השאלות הנשאלות הן: כיצד יכולים מורים ללמוד מתוך חשיפת דרכי ההוראה שלהם עצמם? אילו תנאים תומכים בלמידת מורים? כיצד לומדים מורים להנהיג קהיליות מקצועיות ולתרום לרפורמות חינוכיות? (Lieberman, A., & Pointer-Mace D. H.)