סיפורי המורה הם מקורות שעליהם הוא מתבסס בבניית זהותו המקצועית. יש בהם מקורות ביוגרפיים, מקורות של ידע מקצועי ותיאורטי, ומקורות של הקשר (context) העבודה ושל הקשרים (contexts) חינוכיים רחבים יותר. ביוגרפיה היא עצמה נרטיב שבו המספר מנסה ליצור קוהרנטיות ומשמעות של החיים ע"י יצירת עלילה תוך מבט לאחור. המורה דן יוצר עלילה מתוך הכישלונות החינוכיים שחווה שהם מקור הכוח שלו לדעתו, כמורה. תפקיד הידע המקצועי כמקור לבניית זהות מתבטא בכך שהמורה נשען במפורש על תיאוריה של ייעוץ כדי לבסס את ההוראה בכיתה והדבר מוביל אותו לראות ילדים מתקשים ומקשים כילדים הזקוקים לסיוע ולא לעונש. ההקשר הרחב יותר מהווה חלק מהשיח ועוסק, במקרה של דן, במשמעת בבתי ספר. זהות המורה נבנית גם מדחייה של "חוכמה קיימת/נמסרת" בתחום זה (Watson, C ).