המחקר עוסק בסיפורן האישי, המקצועי והחברתי של שתי מנהלות של בתי ספר תיכון ערביים בישראל. שתי המנהלות הן מוסלמיות, בסביבות גיל ה-40, נשואות ואימהות לילדים. שתיהן בעלות תואר שני בייעוץ חינוכי, ובשנת הניהול הרביעית שלהן. המחקר נערך באמצעות ראיון עומק ונותח בשיטת "המדריך למקשיב" (The listening guide) המבחינה בין קריאות שונות של אותו הריאיון ( עראר, ח'אלד, תמר, שפירא).

מטרתו של מחקר זה הייתה לבחון תפיסות של מורים והורים ביחס לשיתוף הפעולה ביניהם, ותרומת שיתוף הפעולה לבניית סמכות חינוכית. השאלה המרכזית במחקר זה הייתה: כיצד בא לידי ביטוי שיתוף ההורים ביצירת סמכות חינוכית. בנוסף, בדק המחקר את המניעים, את תחושת האמון, את שביעות הרצון ואת הקשיים של מורים והורים בנושא ( אורית פלוטקין, תמר שפירא) .