בעידן של שינוי במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל נדרשות המכללות, בין השאר, להגדיר את חזונן. ספרות מועטה בלבד קיימת על אודות החזון ופשרו במכללות, למרות החשיבות המיוחסת להגדרתו באופן ייחודי למרחב שבו מתקיימות המכללות. במאמר הנוכחי יוצג מחקר גישוש אקספלורטיבי, אשר מיקודו בקונטקסט של מכללות אקדמיות לחינוך במגזר המסורתי ובחן את תפיסותיהם של מורי מורים בנוגע לחזון המכללה: האם הם מודעים לחזון? כיצד הם תופסים אותו ואת מימושו? ומה הם יחסי הגומלין בין החזון לבין ההקשר שבו מתקיימות המכללות? הממצאים מעידים על האתגרים בגיבוש החזון וביישומו במבנה המכללות כיום וכן על מבוכה בהיעדר ידע על אודות מהותו של חזון המכללה ועל רצון מצד מורי המורים להיות שותפים לעיצובו (רינה צדיק, אסנת רובין).

השינויים אשר מתחוללים בשנים האחרונות במערכת ההשכלה הגבוהה בארץ ובעולם מציבים במרכז השיח האקדמי את סוגיית מקומו של המחקר במכללות לחינוך. אף שקובעי המדיניות מייחסים חשיבות לפעילות המחקר במכללות, בפועל הפעילות הזו מועטה. נוסף על כך נשמעות טענות בדבר אי-התאמתו של המחקר ל'זהות הליבה' של מורי מורים – מעשה ההוראה. על מנת לבחון כיצד ה'חוקר' יכול להיות חלק קוהרנטי מזהותו של מורה המורים ולשקף את מהותו, נעשה במחקר שימוש במתודולוגיה המשלבת בין שיטות מחקר כמותיות לשיטות מחקר איכותניות (mixed methods) כדי לאפיין את זהותו של 'מורה מורים חוקר' (התכונות המיוחסות לו והפעילויות המצופות ממנו) בעיני מורי המורים. כמו כן נבדק אם יש הבדלים בין בעלי תפקידים במכללה לחינוך בתפיסת זהותו של 'מורה מורים חוקר' זה (אסנת רובין, רינה צדיק).