השיח העוסק בהבחנה בין הערכה פנימית או בית ספרית לבין הערכה חיצונית או מערכתית מתרחש בשני מישורים: מושא ההערכה ומעשה ההערכה. יש להבחין מי הוא מושא ההערכה – התלמיד או בית הספר. באשר למעשה ההערכה, יש לבחון אילו ממרכיביו הם פנימיים, ואילו מרכיביו הם חיצוניים לבית הספר. הערכה בית ספרית פנימית אמורה להיות אורח חיים בבית הספר. פוטנציאלית יש לה יתרונות בתחום התוקף. הערכה חיצונית נעשית בדרך כלל בנקודות זמן מסוימות; פוטנציאלית יש לה יתרונות בתחום המהימנות. (ריטה סבר)

הרצאה בכנס מו"ח 2005 אשר במהלכה מתדולוגיה מעניינת להערכת קידום ההישגים בכישורי כתיבה בסביבה. השאלות המרכזיות: כיצד מזהים התקדמות אישית בהישגים בתחום כה מורכב כמו הבעה בכתב בהיקף רחב של משתתפים? כיצד מעריכים פרויקטים שונים עם מטרות שונות ואוכלוסיות יעד שונות בגילאים שונים? כיצד מתאימים את כלי ההערכה לסביבה מתוקשבת? המענה לשאלות המרכזיות היה באמצעות השוואה הוליסטית של תוצרי כתיבה, המבוססת על אינטגרציה גמישה של מכלול קריטריונים להערכה. ההבדל בין הפרויקטים בא לידי ביטוי במשימת הכתיבה הניתנת לתלמידים, אך לא בשיטה. האתגר העיקרי של השיטה: להקטין מידת הפולשנות של הערכה, כלומר לאפשר פרוצדורה דומה עבור פורומים פתוחים: שליפת הטקסים המוקדמים והמאוחרים של התלמידים, בלי שהמורים והתלמידים ירגישו בנוכחותה של הערכה (הלנה קימרון, ריטה סבר' חני שלטון ואורית שפריר)