צביה ולדן
מיון:
2 פריטים
פריטים מ- 1 ל-2
  • לינק

    המחקרים והניתוח בספר זה חושפים את עומק הניצול ההולך וגובר במערכת החינוך, ומדובר בנשים. מתגלה סיפור של ממשלות המזניחות בציניות את האינטרסים של נשים הן בתפקידי ההוראה והן בתפקידי הורות. הספר חושף גישות סטריאוטיפיות שפוגעות במערכת החינוך ומתבטאות בדרג מקבלי ההחלטות במשרד החינוך, באקדמיה ובתקשורת… לניצול של המורות מצטרפת תופעה מדאיגה של הטלת האחריות לכל התחלואים של החינוך עליהן. תופעה זו מוכרת מתחומים אחרים של הניתוח הפמיניסטי, כגון באלימות נגד נשים: להאשים את הקרבן". "להזנחה ולניצול של המורות מצטרפת תופעה מדאיגה של הטלת האחריות לכל התחלואים של החינוך עליהן. תופעה זו מוכרת מתחומים אחרים של הניתוח הפמיניסטי, כמו באלימות נגד נשים – שבה מאשימים את הקורבן. האצבע המאשימה מופנית כלפי המורות המקופחות בלאו הכי בשכר ובתנאי הוראה, ולא כלפי קובעי המדיניות ומקבלי ההחלטות. אבל הפגיעה במורות לא מסתיימת רק במערכת החינוך: יום הלימודים הקצר פוגע בהורים, והיות שעל פי רוב ההורה העיקרי המטפל בילדים הוא האם, נפגע כך גם שוויון ההזדמנויות של הנשים".

  • סיכום

    בזכות שורה של מחקרים על לקויי למידה פיתחה פרופ' לינדה סיגל הקנדית שיטה להוראת הקריאה, אותה היא מפעילה בהצלחה בקרב ילדי מהגרים. רוב העבודה בתוכנית הייחודית הוטלה על המורים, ולא נעשה שימוש באבחונים ומאבחנים מקצועיים מתוך אמונה שהמורים הם אלה שצריכים לאבחן, כי הם אלה שיטפלו בתלמידים, ויקצרו את ההישגים מאוחר יותר. לשם כך למורים ניתנו כלי הערכה, שחלקם הם מבחנים קיימים, שהותאמו לצרכים ולתנאים (צביה ולדן)

שימו לב! ניתן לחזור לתוצאות החיפוש האחרון מכל עמוד באתר בלחיצה על הכפתור בצד ימין