מאמר זה מותח ביקורת חריפה נגד המגמה הרווחת במערכת החינוך המקומית והגלובלית, המעדיפה "מיומנויות למידה" ושימוש בטכנולוגיה כגון בינה מלאכותית על פני רכישת ידע עמוק, שינון וחומר לימוד מסורתי. הטענה המרכזית היא שההסתמכות על כלי חיפוש ובינה מלאכותית, בניסיון להתאים את החינוך ל"שינוי" בעולם הידע, מביאה לייצור דור של "חכמים שאין להם מושג על מה הם מדברים – דור של "בוטים" חסרי ידע, ענווה ויכולת חשיבה ביקורתית אמיתית. המאמר קורא למערכת החינוך לערוך חשבון נפש, לחזור ליסודות, ולהכיר בכך שרק ידע בסיסי איתן הוא המכנה המשותף היחיד הנדרש ליצירת חברה מתפקדת, אמפתית ורפלקטיבית