הערכה היא חלק בלתי נפרד ממערכת החינוך בכלל וממעשה ההוראה בפרט. למרות זאת, בכל הוועדות שדנו בהרחבה בתהליכי הכשרת המורים ובמה שמורים צריכים לדעת, לא דנו כלל בהערכה – לא בהערכת המורים את תלמידיהם ולא בהערכת המורים את עבודת עצמם. זה היה המצב עד שהוקם "כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך" המכונה "ועדת דוברת". למסקנות ועדת דוברת היו שתי השלכות מעשיות: הקמה של רשות ארצית למדידה ולהערכה (ראמ"ה), והחלטה לשלב רכז הערכה בכל בית ספר בישראל. אולם, מבדיקה של הנעשה בתחום של הכשרת עובדי הוראה, מתברר שאין חשיבה מערכתית ואין מדיניות באשר לידע המקצועי הנדרש למורים בנושא הערכה (מירי לוין-רוזליס, 2012).

עולמם של המורים רווי בהערכה. מאז ראשית האנושות הערכה היא חלק מתהליך ההוראה. למרות זאת, ההתפתחויות העצומות שחלו וחלות במדידה החינוכית , הן מבחינת רמתה המקצועית ובעיקר מבחינת היקף חדירתה למערכת החינוך וההשפעה עליה , שינו אך במעט את תהליכי הערכת התלמידים על ידי המורה בכיתה. יתרה מזאת, אין למורה יכולת להשפיע על אופי ההערכה והמדידה הנעשות על ידי גורמי חוץ במערכת, גם לא כאשר הוא ותלמידיו הם מושאי ההערכה. ההכשרה להערכה ולמדידה שהמורים זוכים היא לקויה ביותר, הן בהיקפה והן ברמתה. אם ניתן להסיק על גיבוש זהות מקצועית של מורים על פי ההכשרה שהם מקבלים, הרי הערכה אינה נכללת בזהות זו.הכשרה מקצועית ויצירת זהות מקצועית ניתנות להבנה, במושגי בורדייה (BOURDIEU) כהפנמת השייכות לשדה ורכישת הכלים וסוגי ההון המתאימים למשחק בו. על פי בורדייה, ההון שהמורים אוחזים בו הוא הון תרבותי, ומכאן גם נגזרת זהותם המקצועית. אולם שדה ההערכה , בנוסף להיותו שדה מקצועי, הוא גם שדה כוחני. בשדה ההערכה החינוכית בישראל כמו בעולם, משחקים כוחות פוליטיים משמעותיים ביותר. אולם מושאי ההערכה המרכזיים, שעלולים להיות מושפעים ממעשה ההערכה יותר מכל אחד אחר , קרי המורים, אינם חלק מהשדה, ומיומנויות הערכה למימיהן אינן חלק מזהותם המקצועית. ממצאי המחקר הנוכחי מראים שמערכת הכשרת עובדי ההוראה בישראל אינה מעריכה נכון את סוג ההון שהמורים נזקקים לו בשדה ההערכה, אינה תופשת אותו כחלק מזהותם , ואינה מקנה להם אותו, ובכך משאירה אותם חסרי כלים להתמודדות בשדה ההערכה (מירי לוין-רוזליס, אורית לפידות) .

המחקר הנוכחי הוא המשך המחקר שנערך בשנת 2006 בעניין ההכשרה להערכה של עובדי הוראה במדינת ישראל. שנת המחקר הראשונה עסקה בעיקר במיפוי ובבדיקה של הקיים מבחינה מבנית ותוכנית בתחום ביצוע ההערכה ובתחום ההכשרה להערכה של סטודנטים להוראה או של מורים במכללות האקדמיות להכשרת עובדי הוראה. בשנת הלימודים תשס"ו ביקשו החוקרות להעמיק את המחקר ולבדוק את ההשתלמויות המוצעות במרכזי פסג"ה בתחום ההערכה של מורים מכהנים. השאלה ששאלנו את עצמנו הייתה: אילו כלים רוכשים מורים מכהנים לשם ביצוע ההערכה? במחקר הראשון משנת 2006 ל לא נמצאה חשיבה מסודרת לגבי המהות, לגבי גוף ידע קנוני שיש ללמד או לגבי הידע הדרוש למורה. כאשר לכך מתווספת מצוקת שעות בלימודי התואר הראשון, לא מתאפשרת הכשרה ברמה ובעומק הראויים של שום נושא, כולל בתחום ההכשרה להערכה שנופלת בעקבות זאת בין הכיסאות: הביטוי לכך הוא מיעוט של שיעורים ומסר לא ברור. התמונה העולה מתוך ממצאי המחקר של השניה השניה במרכזי פסג"ה היא של פעילות נטולת מעקב ותכנון וללא ויד מכוונת בכל הקשור להכשרה להערכה. בשנת תשס"ז תוכננו 84 השתלמויות שונות בהערכה בכל רחבי הארץ. הבדלים בין ההשתלמויות התבטאו בקהלי היעד שהן כיוונו אליהן, בהיקפי השעות, במטרות ההשתלמות ובמספר המשתלמים. תכניות הלימודים שהוצעו היו מגוונות ביותר וכללו כמה יחידות מידע (מירי לוין-רוזליס, אורית לפידות).

המאמר דן במערכת מורכבת ומעגלית של משובים, שניתן להחיל אותה בכל נקודה; כל משוב גורר משוב של הצד האחר בדיאלוג. צוות המורים המעריכים מגיב על המידע שקיבל מצוותי התכניות, וצוותי התכניות מגיבים על החומרים שארגן צוות המורים המעריכים. המעריך החיצוני מגיב על החומרים שהביאו אליו המורים המעריכים. בכך הוא חייב אותם להגיב לתגובתו, וחוזר חלילה. כל אחד מהמפגשים האלה העמיק את הידע, את ההבנה, ההמשגה וההבניה של התהליכים בכל אחד מהצמתים, ובכך תרם למפגש עם הצוות הבא. התהליך המעגלי תרם ללמידה של בית הספר כולו, לשיפור התכניות ולהתמודדות אמיתית עם אי בהירויות ונקודות חולשה בבית הספר מתוך הבנה לצרכיו. הידע כולו נבנה על ידי המורים בעבור עצמם, עבור תלמידיהם ועבור בית ספרם. (מירי לוין-רוזליס)