המחקר בדק האם תהליכי למידה בתנועה משפרים את הבנת המושג הנלמד בקרב ילדי הגן? החוקרות טוענות כי בגיל הרך יש תפקיד ייחודי לחוויות למידה המערבות את גופו של הילד: חוויות אלו נרכשו באמצעות אינטליגנציה המרחבית, הגופנית-תנועתית והמוזיקלית. כלומר, כדי ליצור תהליך המשגה בעל משמעות, על המתווך לשלב בפעילות עם הילדים למידה באמצעות תנועות גופם. השאלה המרכזית שנשאלה במחקר זה נגעה לתרומתה של התנועה לרמת ההמשגה אצל ילדי הגן. החוקרות חשבו כי התנועה יכולה לשמש אמצעי מסייע ומקדם ברמת ההמשגה, אולם מסתבר מממצאי המחקר כי לא נמצא הבדל משמעותי בין ילדי הגן אשר למדו את המושגים באמצעות תנועה לבין ילדי הגן שלמדו את המושגים בדרך המקובלת (בלהה פריינטה, יוספה אייזנברג)