ישנם סטודנטים עמידים (resilient) עם ליקויי למידה המצליחים "כנגד כל הסיכויים" ומגיעים למכללה. המטרות של המחקר הן לבחון את משאביהם ואת החסמים העומדים בפניהם במהלך לימודיהם. המאמר בוחן את הקשרים בין מסוגלות עצמית אקדמית לבין משאבים אישיים (תקווה ותחושת קוהרנטיות) בקרב סטודנטים עם ליקויי למידה הלומדים במכללה. המדגם כלל 438 סטודנטים הלומדים במכללה שחולקו לשתי קבוצות: 149 סטודנטים עם ליקויי למידה ו-289 סטודנטים ללא ליקויי למידה. התוצאות העידו כי סטודנטים הלומדים במכללה עם ליקויי למידה דיווחו על רמות נמוכות יותר של מסוגלות עצמית אקדמית, כמו גם על רמות נמוכות יותר של תתי-סולמות התקווה ותחושת הקוהרנטיות (Ben-Naim, Shiri; Laslo-Roth, Roni; Einav, Michal; Biran, Hadar; Margalit, Malka, 2017).

אל מול זרם "הפסיכולוגיה החיובית" של מרטין סליגמן המאמר דן בשאלה אם הפסימיות פסולה ואם על האדם להתרחק ממנה כמפני אש. בניתוח המשווה בין האפקטיביות של האופטימיות ובין זו של הפסימיות הוא מציע התייחסות ביקורתית ומפוכחת כלפי זו וכלפי זו, ובתוך כך מראה כמה מתפקידיה החיוביים של פסימיות שקולה בחייו של אדם (אדיר כהן).

פרופ' רוברט באר וד"ר אמילי גיבסון מציעים לבתי ספר לפתח תרבות של תקווה כדי להביא לשיפור בהישגיהם של תלמידים מרקע סוציו־אקונומי נמוך. בריאיון להד החינוך הם מציגים את ארבעת הזרעים שיש לטעת בתלמידים: אופטימיות, תחושת שייכות, גאווה ותכלית; וגם איך עושים את זה (יותם שטיינבוק).