המהפכה המשמעותית ביותר בכיוון "התלמיד במרכז" הייתה שינוי דרך הישיבה בכיתות, מישיבה פנים אל המורה לישיבה בקבוצות. זה היה חלק משינוי דרכי ההוראה , שעיקרו מעבר מלמידה משותפת לכל הכיתה ללמידה קבוצתית ואישית. הטענה הייתה שהילדים ילמדו בקבוצות, כלומר, זה מזה. מחבר המאמר , סבור שאין זה מה שקורה בשטח. לכאורה יש כאן "חינוך מתקדם", אך שינוי כה דרסטי דורש דיון מתקדם ומחקרים שייבחנו את התוצאות. מחבר המאמר דן , מנקודת השקפתו החינוכית, בכמה צדדים בעיתיים בישיבה בקבוצות בכיתה כגון חוסר יעילות של עבודת הילדים העצמית , הפגיעה בסמכות המורה – היא חדלה להיות המנהלת של השיעור , אבדן הדיון הכיתתי, העדר הרגלי ריכוז, המורה נתפסת כעוזרת והדבר פוגע במעמדה. מחבר המאמר סבור , עפ"י השקפתו החינוכית וניסיונו , כי כאשר התלמידים בכיתה יושבים ופניהם אל המורה יש למורה סיכוי רב יותר להפוך למנהיגה של הכיתה. כאשר המורה איננה מנהיגה , הכיתה נוטה להיות מפוררת יותר ( אהרוני , רון ) .

בבית הספר "הלל" ברמת גן מופעלת, על ידי מספר מורות, תוכנית שתכליתה לאפשר למורה דרך נוספת משמעותית להכרות והתייחסות עם עולמו הרגשי של התלמיד בכתה. תכנית זו מופעלת אצל חלק מהמורות, חלקה או כולה, והיא נבנתה דרך ניסיון, אינטואיציה ולמידה לאורך השנים.יתרונה הוא בעובדה שהיא אינה מצריכה כמעט פינוי של משאבים מיוחדים וניתנת להפעלה בהיקף ובאופן המותאם לצרכים המיוחדים של כל כיתה וכל מורה בהתאם.התוכנית כוללת מתן משימות עבודה בעלות מאפיין משולב רגשי עם החומר הלימודי המועבר באותו זמן בכתה, במסגרת תוכנית הלימודים השוטפת.כלומר, בנוסף לדרישות הלימודיות בנושא הנלמד ו משלבים ממד רגשי בחומר המאפשר לילד לשלב לימוד חוויתי עם תחושה שהמורה קשוב לתחושותיו, ולמורה מאפשר נקודת מבט נוספת לגבי החלקים האמוציונאליים של תלמידו (דפנה רענן כהן ועפרה לבקוביץ).