מאמרו החשוב של פרופסור מרואן דוירי מנתח באופן ביקורתי את גישות המחקר הניסוייות המתיימרות לבדוק קשרים סיבתיים בין גורמים. הניתוח בנוי על הגישה המערכתית שמניחה כי התופעות מתרחשות בתוך מערכת של גורמים ולא כתוצאה מהשפעה סיבתית של גורם או גורמים על גורם או גורמים אחרים. בעקבות הדומיננטיות של הגישות הניסוייות במדעי החברה והרפואה, הצטברו כמעט בכל תחום תוצאות מחקר סותרות. המאמר מסביר שתופעת התוצאות הסותרות היא תופעת לוואי לגישות הרדוקציוניסטיות ומבהיר שהשפעת גורם א' על ב' תלויה בנוכחות או בהעדר גורמים אחרים. לכן כשנבדק הקשר בין א' לבין ב' בנוכחות או בהעדר גורמים אחרים, התוצאות עלולות להיות סותרות. המאמר מדגיש חשיבות האינטראקציה בין הגורמים וקורא לאימוץ גישה מערכתית בהבנת תוצאות המחקר המצטברות. חקר השאלות על סיבתיות חייב להתמקד במערכת הסיבתיות, תוך שיתוף פעולה בין המחקר הכמותי והאיכותי, ובין-תחומי הידע השונים, ותוך שימוש במחקרי ניתוח-על ושמירה על ראייה פילוסופית כללית.