נטייתם של תלמידים שקופים להתרחק, מקשה עוד יותר על ניסיון המורים להבחין בצרכיהם, להבין את אופיים או לגלות את הדרך המיטבית להניעם למעורבות. אלו הם תלמידים מופנמים עד כדי כך, שהמורים התקשו להצביע על החוזקות שלהם. עם זאת, המרואיינים הביעו נימה אופטימית לפיה לאורך הקריירה הם חזו בתלמידים שקופים שהצליחו להתעלות על עצמם, להסתגל, לעשות שינוי ולהשתלב עם חבריהם.

בעוד שקיימת הסכמה כי אובדן של אדם קרוב בקרב ילדים הינו בעיה המצריכה תשומת לב והפניית משאבים, מעטים הם המורים הזוכים להדרכה מקצועית בנושא. ללא הכשרה נאותה, מחנכים ומורים מתקשים למצוא את הדרכים לסייע לתלמיד אשר שרוי באבל ויגון עמוק. אי לכך, המורים עלולים להתעלם מהנושא או להדחיקו ולפטור עצמם מאחריות. אולם, כאשר למורים ולמחנכים יש ידע תיאורטי ופרקטי בנוגע לניהול רגשות אבל, כמו גם תמיכה מהצוות הניהולי, בכוחם לעזור לתלמידים מתאבלים למצוא נחמה ותקווה.

המאמר דן בתפקידם הקריטי של מורים בזיהוי נטיות אבדניות בקרב תלמידי חטיבה ותיכון ומציג אסטרטגיות לזיהוי והתמודדות עם דיכאונות והתאבדויות בקרב תלמידי בית ספר: הבנה לעומק של נסיבות ההתאבדות, זיהוי סימני מצוקה, הכשרת אנשי צוות להכלת דיכאון והתאבדות, הגברת מודעות ומעורבות הורית ועוד.