הספר עוסק במחקר על כבדי שמיעה וחירשים וביישומו בהתערבויות רפואיות, חינוכיות וחברתיות. מתוארים בו מחקרים עדכניים שנערכו בקרב אוכלוסייה זו בישראל בפרספקטיבה התפתחותית, רב-תחומית ורב-תרבותית. מחקרים אלו מציגים גישות שונות באופן המאפשר לקורא להעמיק הן בכל אחת מהן לחוד הן כמכלול

רעיון חדשני אשר מתחיל לצבור תאוצה בשיעורי חינוך גופני בחטיבה העליונה בארה"ב הינו לימודי הגנה עצמית עבור תלמידים עם מוגבלויות. למרות שיחידת לימוד בנושא טכניקות ואסטרטגיות של הגנה עצמית יכולה לסייע לתלמידים עם מוגבלויות להתמודד עם בריונות ולהפחית את רמת האלימות הבית ספרית, היא נחשבת לחוג העשרה ומעטות הן המחלקות הבית ספריות העושות בה שימוש. וחבל שכך, משום שבכוחם של שיעורי הגנה עצמית לפתח בקרב התלמידים מודעות ומשמעת-עצמית, לחזק את ביטחונם העצמי, להכיר את גבולותיהם, ללמדם כיצד להתנהל במצבים מסוכנים, להרחיב את ערוצי התקשורת ולהכניסם לכושר.

על פי הצהרת האו"ם מ-2006 חינוך כוללני הוא הוא זכות אנושית יסודית ואין לפגוע בה או לערער עליה. מכאן שחינוך גבוה איכותי לא יכול להיחשב ככזה אם הוא איננו נגיש ושוויוני לכל החפץ בו, כולל לאנשים עם מוגבלויות. בהקשר זה המרצים, חברי הסגל, מהווים גורם מפתח במערכת כולה, ועליהם להיות פתוחים ללמידה מתמשכת לאורך החיים הכרוכה בשינוי תפיסות, בסיגול אסטרטגיות חדשות ובאימוץ שינויים כדי שיוכלו להיות כוללניים יותר הלכה למעשה.

כיצד מטפלת מערכת החינוך במגזר הבדואי, ובמיוחד בילדים בדואים הסובלים ממוגבלות פיסית? בשאלה זו עסקה הרצאתו של ד"ר איברהים אבו עג'אג' בכנס יובל לתוכנית האינטגרציה בחינוך: שילוב, הדרה ושינוי חברתי שנערך ביוני 2018 ברמת-גן.בנגב מתגוררים 270 אלף בדואים, כ-128 אלף מהם ב-35 כפרים לא מוכרים. זו הקבוצה הענייה ביותר בישראל, הסובלת משיעורי האבטלה הגבוהים ביותר. לדברי המרצה, הכפרים הבלתי מוכרים מצויים בבועה משפטית ופוליטית, וסובלים מאפליה בתקציבים ובתכנון. אפליה זו מתבטאת בתחום החינוך בהיעדר בנייה מספקת של בתי ספר וכתוצאה מכך ילדים רבים נאלצים לעבור מרחק רב כדי להגיע ללימודים. במציאות בה רק לנשים בדואיות מעטות יש רישיון נהיגה, הדבר קשה במיוחד.