מחקר זה עוסק במאפיינים מוטיבציוניים ותהליכי ויסות עצמי בלמידה של תלמידים לקויי למידה המשולבים בכיתות רגילות בביה"ס היסודי. המחקר מלמד שהאוריינטציה המוטיבציונית של התלמידים ותהליכי הוויסות שלהם במשימה הושפעו מיחסי גומלין בין המאפיינים האישיים שלהם לבין ההקשר בו פעלו, שכלל את המשימה והסביבה הלימודית. לרוב התלמידים הייתה דיספוזיציה כללית של מטרות הפגנת יכולת, תחושת מסוגלות נמוכה וחוסר באסטרטגיות ורובם נדרשו להתמודד עם משימות שלא היו מותאמות ליכולתם. הדבר גרם לרובם לתפיסה שטחית של הצלחה במשימה, הצבה של מטרות הפגנת יכולת במשימה והפעלה מוגבלת מאוד של תהליכי ויסות עצמי ואסטרטגיות. בניגוד לכך, אצל מספר קטן של תלמידים נמצאה אוריינטציה מוטיבציונית חיובית יותר של מטרות מומחיות או עירוב של מטרות והם הפעילו אסטרטגיות יעילות יותר במהלך המשימה ( עינת ליכטינגר).

כל כיתת לימוד היא כיתה הטרוגנית. יש הבדלים התנהגותיים, קוגניטיביים וחברתיים בין ילד לילד והמורה צריכה להתמודד עם השונות הזאת כל יום. כיתת השילוב היא מיוחדת בזה שהיא כיתה רגילה, בה לומדים ילדים "רגילים", אבל היא קולטת ומשלבת בתוכה גם ילדים שאותרו כבעלי צריכים מיוחדים. עבור ציבור המורים התוצאות של שילוב הן הצורך להתמודד עם כיתה הטרוגנית במלוא מובן המילה. בכיתת השילוב עובדות שתי מורות: מורה עם הכשרה בחינוך הרגיל ומורה עם הכשרה בחינוך המיוחד. לעיתים קרובות מורים בעלי הכשרה בחינוך הרגיל נתקלים בקשיים לא מעטים כאשר הם צריכים לעבוד עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. ברחבי הארץ פועלות כיתות כאלה עם משאבים כספיים ואחרים של החנ"מ. הכיתות הללו פועלות בתוך בתי-ספר רגילים, ובכך מאפשרות מודלים שונים של שילוב הילדים של החינוך המיוחד עם הילדים "הרגילים" של ביה"ס.