תרומת הספר "חקר הטקסט והשיח: ראשומון של שיטות מחקר" היא בהצגת שבע שיטות המתמקדות בניתוח של טקסט אחד. כל שיטה מוצגת בלוויית המסגרת התיאורטית שבהשראתה היא נבנתה, עקרונות השיטה, ניתוח הטקסט הנבחר ודיון מסכם. השיטות המוצגות בספר פותחו לאור התיאוריה המעוגנת בשדה, סמיוטיקה, גישת ארבעת העולמות, חקר הספרות, סוציולינגויסטיקה, חקר השיח הביקורתי וגישה לבחינת התפתחויות בחשיבה מקצועית. הקורא יכול לבחור לו שיטה אחת מבין השיטות או כמה מהן לצורך המחקר שלו והוא ימצא בספר תשובות לשאלות האלה: 1. מה הרקע התיאורטי שבהשראתו פותחו השיטות המוצגות בפרקי הספר? 2. מה הם מושגי היסוד התיאורטיים והמתודולוגיים שעליהם מושתתות השיטות? 3. כיצד יכולים חוקרים להיעזר בספר לשם ניתוח לפי כל אחת מהשיטות המוצגות בו? 4. מה הם יתרונותיהן של השיטות ומגבלותיהן? ( עירית קופפרברג ).

מאמר זה נועד סקור את התפתחותו של חקר השיח כמתודת מחקר מקפת, החוצה גבולות של דיסציפלינות, ז'אנרים ודגמים רטוריים. המאמר מתמקד בשינוי הגישה של הבלשנות המסורתית ליחידות לשון שמעבר למשפט ומצביע על פריצת הדרך של המחקר שהביאה להתפצלות חקר השיח לתת-ענפים (כבלשנות הטקסט, תיהלוך טקסטים וחקר השיחה). מודגשים במאמר השלכות הפיצול על התפתחותו של שיתוף- פעולה אינטר- דיסציפלינרי הולך ומתרחב, תוך יחסי גומלין עם זרמים רוחניים וחברתיים שונים, ונסקרת תרומתו של חקר השיח לחינוך ולהוראה בנושאים כגון האוריינות הכתובה והדבורה ואת תרומתו העתידית לדרישות האוריינות החדשה (המולטימדיה, תרבות הנוער, ההיפרטקסט ועוד). כמו כן נסקרים תרומתם של מניחי היסוד לחקר השיח בעברית (צבי שראל)

חקר השיחה הוא גישה ששורשיה נטועים בפנומנולוגיה, סוציולוגיה, analysis פילוסופיה ואתנומתודולוגיה. כל הגישות לחקר השיח מגדירות את הזיקה שלהן לממדי הקשר חברתי, תרבותי, ו/או היסטורי נתון. גישות מבניות לחקר השפה, לעומת זאת, מסתכלות פנימה אל תוך המערכת הלשונית הסגורה ובוחנות את רכיבי השפה השונים (תחביר, מורפולוגיה, פונולוגיה, וסמנטיקה) ואת הקשרים ביניהם. המערכת סגורה מפני שהיא לרוב איננה מתייחסת להקשר שבו היא מתפקדת. (עירית קופפרברג)

החידוש שמציעה השיטה לחקר האני המקצועי בשיח דבור הוא בחינה קפדנית של כל המשאבים הלשוניים שבשיח הנרטיבי, וזיהוי קשר היררכי בעל משמעות בין שני מבני שיח שכיחים: סיפור אישי מפורט ומבני מיצוב מטפורי מארגנים. זיהוי מבני המיצוב המטפוריים שהפיקו המשתתפים בכל אחד מהסיפורים האישיים, איפשר לחוקרים לתאר ולפרש כיצד המשתתפים בונים מאפיין, או מאפינים של האני המקצועי בתוך הקשר נתון. זיהוי מיצוב מטפורי תורם תרומה תיאורטית משום שניתן לחזור ולבדוק את אמינותו בהקשרים שונים של שיח טבעי ומחקרי בחינוך בתוך הקשר מוסדי (עירית קופרברג)