גני ילדים בישראל אשר נקטו בגישה של למידה מבוססת פרויקטים בטבע. הפרויקט של מיכל עינב עיר שדרות החל בפינה קטנה בחצר הגן, ולבסוף הפכה החצר כולה לסביבת למידה אחת גדולה. החקר התצפית וערכי השמירה על הטבע בהם עסקו בחצר, הוכנסו גם אל תוך הגן. שם המשיכו את הלמידה באמצעות כלים טכנולוגיים, תיעוד ודיון אשר הובילו להסקת מסקנות. את התוצאות הציגו הילדים בדרכי ייצוג מגוונים. גן "שיזף" ומיכל עינב זכו בפרס החינוך לשנה"ל התשס"ה. חדשנותה של הגישה היא בלמידה פעילה של הילדים תוך מעקב פעיל אחר הסביבה ותיעוד הממצאים. גן ניסויי ציפורן: גן חוקר באמצעות שיח עם הסביבה ברעננה שאב את השראתו לניסוי נובעת מהתרשמות מגישה חינוכית, הפועלת במערכת גני הילדים בעיר רג'יו אמיליה, שבצפון איטליה, מזה 40 שנה.

המחברים סבורים כי הן צריכות לעבור בקורס התנסות דומה לזו שהילד אמור לעבור בגן – מפגש חווייתי ובלתי אמצעי עם תופעות המעוררות סקרנות ומובילות ללמידה עצמית בדרך החקר. במהלך הקורס במכללת אחוה מבקרות הסטודנטיות בגן מדעי. צבר (1994) טוענת כי רוב הסטודנטיות במסלול היסודי ובמסלול הגיל הרך במכללות לא התמחו, בהיותן בבית הספר התיכון, במגמות מדע, טבע או מתמטיקה וּודאי לא עסקו בטכנולוגיה, שנחשב לתחום חדש יחסית. לכן תחושתן כלפי מקצועות אלה מלווה באי נוחות ואף בפחד. כתוצאה מכל אלה בוגרות מסלולי בית-הספר היסודי ומסלולי הגיל הרך במכללות חסרות ידע ומוכנות להטמעת תוכניות הלימודים החדשניות בשדה. מצב זה דורש בחינה מחודשת של תוכנית ההכשרה. מאמר זה עוסק באחת האפשרויות של שילוב גני המדע בתהליך ההכשרה. (יעקב גרוס, אסתר שכני, ברברה אנדרס, חדווה נבט)