המאמר מתאר את תהליך התכנון והיישום של למידה פרויקטנתית מבוססת וידאו דיגיטאלי בסדנאות של סטודנטים להוראה בארה"ב. המאמר מתאר את הרציונאל הפדגוגי לשילוב הפקת וידאו דיגיטאלי בקרב סטודנטים להוראה ומדגים שלב אחר שלב כיצד תכננו והפיקו הסטודנטים פרויקטים פדגוגיים מבוססי וידאו דיגיטאלי. הסטודנטים להוראה היו כולם בוגרי תואר ראשון אשר התמחו בתחומי הדעת כגון הוראת אנגלית, הוראת מתמטיקה והוראת ביולוגיה. הקורס נמשך כ-6 שבועות ובמהלכו נדרשו הסטודנטים לעבוד בצוותים קטנים על מנת להפיק בעצמם את סרטי הוידאו הדיגיטאליים המתארים מצבי הוראה והוראה בכיתות (. Sweeder, J)

ביקורת ספר שנכתבה על ידי אריה קיזל בעקבות עיון וקריאה בספר "הגישה השלישית וארגון הידע: מתווה להכשרת מורים מטפחת חשיבה" מאת אמנון כרמון, שרית סגל, דוד קורן, יורם הרפז (הוצאת מכון מופ"ת, 2006). "הבסיס הכללי המוצע על ידי הכותבים בחיבור מאתגר זה הוא מרשים ועליו יש להוסיף הקטנת מספר הקורסים כפי שמציעים הכותבים אך העמקת מסגרות (החובה) שעל הסטודנטים להשתתף ברמת סדנאות. כמו כן יש לשנות את מבנה האימונים בהוראה למסגרת של רשת בתי ספר אשר יוכשרו כמעניקי תעודת "מוסמך להוראה". בבתי ספר אלה ישהו פרחי ההוראה במהלך כל לימודיהם פעם בשבוע במשך חמש שעות למשך שנה שלמה, על פני שלוש שנים. שם הם ישמעו שתי הרצאות מפי המורים שהוכשרו לכך ויעמיקו בעשייה חינוכית רלוונטית" (אריה קיזל)

הסדנה לעיצוב סביבות למידה הוקמה לפני כעשר שנים, כחלק מהקמתו של המרכז לתכנון לימודים, הוראה והערכה במכללת בית ברל. לסדנה שני אופני התנהלות עיקריים: הוראה ויעץ, שעובדים בהלימה מלאה ביניהם. במהלך שנות קיומה של הסדנה התגבשה תפישה פדגוגית להוראת עקרונות עיצוב חומרי הוראה למידה לפרחי ההוראה. נקודת המוצא הפדגוגית היא הסוגה, או הפורמט, של חומר ההוראה-למידה, למשל משחק, ספר אינטראקטיבי, מרכז למידה, דפי עבודה, כרזות, לומדות, מצגות וכו'. דרך תהליך ההנחיה בעיצוב הסוגה ומאפייניה הייחודיים, הסטודנטים לומדים מושגים ועקרונות בעיצוב. זאת בניגוד לדרך ההפוכה: הוראת עקרונות בעיצוב והצגת האפליקציות שלהן בסוגות שונות. זה דורש מהמעצבת לשים את ה"אגו המקצועי" שלה במקום השני, ומחדד את הצורך בלמידה והכרות של המעצבים עם הפדגוגיה. (מלכה בן פשט, חמוטל ארבל)

מחקר אורך זה נערך בין השנים 2001-2005 על כנס בן יומיים, המתקיים במסלול היסודי במכללת הקיבוצים, בעקבות התנסותם של סטודנטים שנה ג' ב"מחקר פעולה". בכנס מוצגים המחקרים בפני עמיתים, מדריכות פדגוגיות ואורחים. המחקר בדק את תרומת הכנס לידע ולהתפתחות המקצועית של הסטודנטיות המשתתפות בו. מטרות הכנס לשנה ג': הכרות עם מגוון רחב של מחקרי הסטודנטיות, השוואת התנסויות, התמודדות עם בעיות של הצגת מחקרים בכנס, העשרת הידע והתנסות בהוראת עמיתים. המטרות לשנה ב': הכנה לקראת התנסות במחקר פעולה, שיתוף בידע שנרכש על ידי סטודנטיות שנה ג', יצירת רצף בין השנים (דבורה גסר, ציפי זלקוביץ)

הגישה הנרטיבית בחינוך היא גישה מחקרית המתבוננת בחיים באמצעות סיפורים וצורות הבעה אישיות אחרות כדי להבין את הידע של העוסקים בחינוך, מתוך התמקדות בהתנסויותיהם ובמשמעויות המיוחסות להן (Beijaard, 2004). זו גישה אינטרדיסציפלינרית הכוללת יסודות ספרותיים, היסטוריים, פסיכולוגיים, סוציולוגיים, אנתרופולוגיים וחינוכיים הרואה בבני האדם מספרי סיפורים טבעיים על עצמם ועל זולתם, היכולים להפוך כל אירוע לנרטיב. ההנחה היסודית בבסיס השימוש בנרטיב בהכשרת מורים היא תפיסת העצמי האנושי כמספר סיפורים וכמבנה נרטיבים על עצמו ועל חייו החברתיים. המחקר נעשה במסגרת קורס גנרי בתוכנית להסבת אקדמאים להוראה במכללה גדולה במרכז הארץ. הקורס "ללמוד ולחקור: מורים חוקרים את עבודתם" מציג את אנשי החינוך כפרופסיונלים רפלקטיביים החוקרים באופן שוטף את המעשה החינוכי ( שפי, פנינה ויהודית וינברגר).

זהו מחקר חלוץ, הבוחן את המניעים לבחירה בהוראה כמקצוע בחברה הערבית בישראל. מטרתו לזהות את המניעים והגורמים העיקריים המכוונים את הסטודנטים הערביים בבחירה בהוראה כמקצוע. השערת המחקר היתה, שמניעים אלה יכולים לספק מידע על אישיותם ותכונותיהם של הפונים להוראה, ולשרטט פרופיל אופייני שלהם. אוכלוסיית המחקר מנתה 280 סטודנטים בשנה א' מכל המסלולים והמגמות במכללות האקדמיות הערביות. נמצא כי המניעים הפנימיים לבחירה בהוראה כמקצוע, ובראשם התפתחות אינטלקטואלית, יצירתיות, תחושת הנאה, סיפוק ומחויבות חברתית – נתפסו כמניעים מכריעים באופן בולט יותר לעומת מניעי סטטוס חברתי- כלכלי. נמצא גם, כי המלצת ההורים ושכנוע קרוב משפחה, הם שני הגורמים המכריעים ביותר בתהליך בחירת ההוראה כמקצוע (ראיד זידאן, סלמאן עליאן, זהבה תורן)

סגנונות הקיום הנו כלי תיאורטי שבאמצעותו ניתן לתאר ולהבין את התנהגות האדם. בכל אדם קיימים שלושה סגנונות קיום בסיסים והם הרכישה (Having), ההוויה (Being) והעשייה (Doing). שלושת המרכיבים מתקיימים במידה זו או אחרת וניתן למפותם על פי מידת מרכזיותם באישיות האדם. במחקר זה נמצא שדפוס סגנונות הקיום של מתכשרים להוראה והמורים המאמנים בחינוך הגופני הוא: being, doing ו-having על פי סדר זה. דפוס זה נמצא גם בקרב מורות מאמנות וסטודנטיות כוללות להוראה. נמצא שסגנון קיום having גדול יותר במתכשרים להוראה בחינוך הגופני לעומת הסטודנטיות הכוללות ועשוי לנבוע מהצורך ההישגי והספורטיבי שתחום דעת זה מתאפיין בו (אריה יעקבי)

הדיון במסגרת שולחן עגול בכינוס עסק במספר דילמות בסוגיית הוראת שיעורי מתודולוגיה מחקרית במסגרת תכנית הלימודים בהכשרה להוראה. הדיון יתבסס על ממצאי מחקר הערכה שנעשה במכללה להכשרת מורים בשנת 2006. במחקר נבדקו שיעורי המתודולוגיה המחקרית אל מול ציפיותיהם של גורמים שונים: מרצים המלמדים קורסים אלה, סטודנטים הלומדים אותם ומרצים המלמדים סמינריונים, שבהם נעשה שימוש בידע שנרכש בשיעורי המתודולוגיה. ניתוח הממצאים הוביל לדיון בשתי שאלות עיקריות. האחת, מהי חשיבותם של שיעורי המתודולוגיה למתכשרים להוראה ומדוע חשוב לכלול אותם בתכנית הלימודים? השאלה השנייה, האם שיעורי המתודולוגיה המחקרית במתכונתם הנוכחית עונים על המטרות שהוגדרו? (אילנה בנימין פאול' חרותה ורטהיים).