בעוד שנערכו מחקרים מערביים רבים לגבי משמעותה של הוראה מצוינת, קיימים הרבה פחות מחקרים מן המזרח (הרחוק). מחקר זה בחן כיצד הורים ותלמידים תפסו השקפות של הוראה מצוינת בחטיבות ביניים בסין. נותחו תגובות של 77 תלמידים ו-67 הורים הקשורות לנרטיב אישי של זמן שבו הם התנסו בהוראה מצוינת, תוך שימוש במחקר נרטיבי. מחקר זה זיהה שלוש תמות עיקריות וארבע תמות משנה: (1) להפוך שיעורים למעניינים, (2) להשיג אפקטיביות של תלמידים, (3) לדאוג לתלמידים, (4) להיות בעל רמה גבוהה של אחריות ומוסריות, (5) להיות בעלי ידע רחב, (6) להיות מסוגל לשלוט בכיתה, ו-(7) להיות בקשר חיובי עם תלמידים (Chen Junjun, 2016).

פילוסופיה עם ילדים, כדרך חיים וכמתודה חינוכית, מפתחת רגישות פילוסופית אצל ילדים ומבקשת לראות בשאלה מרחב חי, נושם ומבעבע של חיים תוך יצירת תנאים שיאפשרו יצירתיות, אכפתיות ודאגה. מאמר זה מבקש להצביע על כך שילדים צעירים יכולים לפתח רגישות פילוסופית-חברתית באמצעות קהילת חקר פילוסופית (Community of Philosophical Inquiry) סביב סוגיות הקשורות בעוני, בקו העוני ובמעמד אנשים מוחלשים בחברה (אריה קיזל).

המאמר בוחן תהליכים פסיכולוגיים של בניית זהויות מקצועיות בקרב מורים מתחילים כפי שהם באים לידי ביטוי בסיפורים שכתבו על שנת ההוראה הראשונה שלהם. בחינת תהליכים אלה באמצעות ניתוח נרטיבי בממד ספרותי מתמקדת במאבק המורים אל מול קונפליקטים, מתחים ופערים שבפניהם עמדו בשנה זו. הכותבות ניתחו שלושה סיפורים שנכתבו בעברית בישראל ע"י מורים מתחילים. הניתוח התבסס על הגישה ההרמנויטית ועל ניתוח תוכן תמטי-הוליסטי (Schatz-Oppenheimer, O., Dvir, N).

תפיסת ההוראה כמקצוע דינמי, תלוי מצב ומשתנה מניחה שתהליך ההתפתחות המקצועית של המורה מתחיל כבר בשלב ההכשרה ונמשך לאורך החיים המקצועיים. אחרי תהליך ההכשרה מתחיל שלב הכניסה להוראה שהוא גשר בין ההכשרה לבין העבודה בפועל בהוראה. שלב זה כרוך בתהליכי הסתגלות מקצועיים בדגש על בחינת תאוריות ויישומן על ידי התנסות בהן, ובבחינת ההתאמה האישית לעולם המקצועי. מאמר זה מציג את התובנות שנלמדו על שלב הכניסה להוראה בעקבות היוזמה של תחרות סיפורי מתמחים – "מתמחים בסיפור", שמקיים האגף להתמחות בהוראה וכניסה להוראה במשרד החינוך ( אורנה שץ-אופנהיימר).

המאמר כולל ניתוח של 10 סיפורי מתמחים שנכתבו במסגרת התחרות הראשונה לכתיבת סיפורים המתקיימת מזה כמה שנים באגף למתמחים ולמורים מתחילים של משרד החינוך. הסיפורים משקפים אינטראקציות חברתיות מורכבות המתקיימות במסגרות פדגוגיות בבתי ספר יסודיים. הם מבטאים שלושה ממדים שיש ביניהם קשרי גומלין: סיפור של אירועים אמיתיים או דמיוניים, המללה של אירועים אלה באמצעות שימוש בשפה ספרותית ייחודית ליצירת אחדות ועקביות , ויצירת סיפור שעשוי לגעת ברגשות שונים ולהפגיש את הקוראים עם התנסויות אמינות (Orland-Barak, L. & Maskit, D ).

בעשור האחרון רב השימוש בנרטיבים של מורים במחקר החינוכי. המחקר הנרטיבי מזמן תובנות על ידע המורים ועל זהותם המקצועית ומציע גישה להתפתחות מקצועית מתמשכת. אולם הידע על דרכים שבהן מורים משתמשים בסיפורים אישיים כדי להבנות את הידע המקצועי שלהם אינו רב. המחקר הנוכחי מראה כיצד קבוצה של מורים בסיפור סיפורים כצורה של דיאלוג מקצועי. המחקר הנוכחי דומה לרבים אחרים בראיית סיפור סיפורים ככלי בידי מורים לחקור את עבודתם. הוא ייחודי בכך שהציג תפיסה של סיפור הסיפורים כדיאלוג רפלקטיבי. הסיפור הוא חלק משיח בין מורים על התפתחות מקצועית, היקפה ומשמעותה. (Savvidou, C).

חקר נרטיבים הוא צורה של מחקר עצמי, שבמהלכו המשתתפים בוחנים את ההתנסויות הפרטיות שלהם כדי לעצב פתרונות לסוגיות "ציבוריות" רחבות, ובו בזמן בוחנים תיאוריות ציבוריות כדי לעצב פתרונות להתנסויות הפרטיות שלהם. המטרה בשימוש בנרטיבים היא בעיקר לגרות, לאתגר, ולהאיר, ולא רק לאשר ולקבוע. הניסיון של אחרים, העולה תוך כדי תהליך השימוש בחקר נרטיביים, מקדם פיתוח של כישורים בין-אישיים חשובים בקרב מתכשרים למקצועות הסיוע (פרסקו, ברברה).

סיפורי המורה הם מקורות שעליהם הוא מתבסס בבניית זהותו המקצועית. יש בהם מקורות ביוגרפיים, מקורות של ידע מקצועי ותיאורטי, ומקורות של הקשר (context) העבודה ושל הקשרים (contexts) חינוכיים רחבים יותר. ביוגרפיה היא עצמה נרטיב שבו המספר מנסה ליצור קוהרנטיות ומשמעות של החיים ע"י יצירת עלילה תוך מבט לאחור. המורה דן יוצר עלילה מתוך הכישלונות החינוכיים שחווה שהם מקור הכוח שלו לדעתו, כמורה. תפקיד הידע המקצועי כמקור לבניית זהות מתבטא בכך שהמורה נשען במפורש על תיאוריה של ייעוץ כדי לבסס את ההוראה בכיתה והדבר מוביל אותו לראות ילדים מתקשים ומקשים כילדים הזקוקים לסיוע ולא לעונש. ההקשר הרחב יותר מהווה חלק מהשיח ועוסק, במקרה של דן, במשמעת בבתי ספר. זהות המורה נבנית גם מדחייה של "חוכמה קיימת/נמסרת" בתחום זה (Watson, C ).

הפרק מתוך הספר "אינטליגנציה רגשית – תיאוריה ויישום", מציג את הכתיבה הנרטיבית על חוויות רגשיות ככלי שעשוי לשמש סטודנטים להוראה ומחנכים לארגן את מחשבותיהם ולתאם בינן לבין רגשותיהם בכל הקשור להתמודדות עם מצבים המעוררים רגשות עזים, שהם חלק מתהליך ההכשרה שלהם או חלק מעבודתם. אף שהשימוש בכתיבה הנרטיבית איננו נובע במוצהר מתיאורית האינטליגנציה הרגשית, ניתן לראות בשימוש בה כלי שעולה בקנה אחד עם הנחות היסוד של תיאוריה זו, וזאת משום שהכתיבה הנרטיבית טוענת גם היא לקשר מובנה בין רגשות לקוגניציות. (קלודי טל)