המחקר הנוכחי ערך השוואה בין קבלת החלטות של מנהיגי חינוך לבין ממצאי מחקרים ממדעי הלמידה. באמצעות סקירת ספרות נבחנו נקודות המבט השונות, זו של מנהיגי חינוך וזו של מדעי למידה, ביחס לנושאים חשובים בחינוך. ממצאי המחקר הראו שסדרי עדיפויות של מנהיגי חינוך אינם זהים לאלה של חוקרי למידה. מנהיגי חינוך אינם משתמשים באופן עקבי בנתונים ממדעי הלמידה, בשל סיבות שונות, ביניהן ניסוח הבעיה, סדרי עדיפויות, הצורך להיכנס לטריטוריה לא מוכרת של מחקר הלמידה והעדר נגישות טבעית לידע שמייצרים מחקרי הלמידה.

ארבע מגמות – תארים מבוססי מוק (MOOC-based degrees), חינוך מבוסס יכולת (competency-based education), פורמליזציה של הלמידה (the formalization of learning) ורפורמה רגולטורית (regulatory reform) – מסיטות את הפרקטיקה החינוכית מעקרונות הליבה של החינוך המסורתי, ואינן מציינות תופעה ארעית אלא דווקא שינוי יסודי של הסטטוס קוו. זה אירוני שבזמן שההשכלה הגבוהה מחוברת לכאורה יותר מתמיד, קיימות מחלוקות עמוקות לגבי אופן ההוצאה לפועל הטוב ביותר של חזון הליבה (James G. Mazou?).