המחבר מתייחס למאפיינים של מורים אפקטיביים וטוען כי מורים נהדרים ואפקטיביים אינם מלמדים, אלא מספקים לתלמידיהם התנסות חווייתית בלמידה. מורים אפקטיביים גורמים לתלמידים ללמוד בעצמם (Ben Johnson, 2013).

על מי מוטלת האחריות להערכה ובידי מי הזכות להעריך בעולם של מבני דעת מעורערים? בעולם של תפישה חינוכית/ערכית ממוקדת אנוש (הומניסטית/פרוגרסיבית/רדיקלית)? לאור הפופולאריות הגדלה של פרויקטים לימודיים שתוצרם מארז מופק בכלים טכנולוגיים (אתר, בלוג, מאגר מידע, משחק למידה, סרטון אנימציה, סרטון וידאו ועוד), צומחת לה הזדמנות ליישום מודל הערכה חדש – מחקר שימושיות (Usability Study). עיקר האתגר הוא בתכנון משימות משמעותיות שירכזו לתוכן תוכן ואנרגיה בתמהיל מעורר מספיק בכדי להניע את הלומד לרצות לעצב ולהפיק אותן, או לפחות לבצע אותן ( חנן יניב) .

למידה/הוראה מבוססת פרויקטים (למ"פ) (בעיות- למ"ב) – למידה והוראה מבוססת-פרויקטים מוכרת בגנים ובבתי הספר. זוהי הוראה ממוקדת-תלמיד המתרחשת לאורך תקופת זמן מורחבת, שבה תלמידים בוחרים, מתכננים, חוקרים ויוצרים תוצר, היצג או ביטוי אחר כתגובה/תשובה לשאלה הלקוחה מהמציאות הסובבת אותנו או לאתגר אותנטי. תפיסת תפקיד המורים היא של מאפשרים, בוני- פיגומים, מדריכים ומנחים במהלך התפתחות הפרויקט. ניתן לאתר עקבות של הוראה כזו עוד בראשית המאה הקודמת בארה"ב, שהתייחסה לשיטת הוראה זו כאל למידה מכוונת-מטרה, הכוללת ארבעה שלבים מובחנים: הצעה, תכנון, ביצוע ושיפוט(Kilpatrick, 1918). רעיונות אלה בשילוב עם דגם החקר המדעי הובילו למגוון של שיטות ממוקדות-תלמיד ובהן: שיטה מבוססת-בעיות, שיטה מבוססת-מקרים, למידת חקר ולמידה הכוללת משימות ברמה גבוהה ותפקידים פעילים בכיתה ( Holm, M ) .

מורים (נועזים) משנים את דפוס ההוראה שלהם בכיתה , הם יוצרים קונפליקט עם מערכת הציפיות של בית הספר והתלמידים התלמידים נקלעים לדיסוננס קוגניטיבי – הלמידה החדשנית אולי טובה אבל… מסקנה: המורים (הנועזים) צריכים להימנע מ"בדידות מערכתית" ולנסות להוביל שינוי מערכתי. על המורים (הנועזים) המבקשים לנסות הוראה ולמידה אחרות להכיר בקשיים הצפויים הנובעים מניסיון זה. התלמידים נקלעים לדיסוננס (במחקר הראשון), ואולי אף להכחשה (במחקר השני); תוצאת ההתנגשות בין הפדגוגיה הבית ספרית הדומיננטית לבין הפדגוגיה האלטרנטיבית ה"חתרנית" היא מטען רגשי מורכב. את המטען הזה צריך לברר ולפרק ( לינור הדר ועמוס אבישר).

מחנכים ומנהלים מחפשים דרכים להכין את התלמידים לעתיד. במאמר זה, המחברת מציעה ארבעה כללים החיוניים ללמידה במצאה ה-21:ההוראה צריכה לשים את התלמיד במרכז, החינוך צריך להיות שיתופי, ללמידה צריך להיות הקשר ובתי הספר צריכים להשתלב עם החברה(Jennifer Nichols, 2013)

כדי להצליח בלמידה מאותגרת בעיות ובלמידה מבוססת פרויקטים, הסטודנטים חייבים לקחת אחריות על תהליך הלמידה על ידי קביעת מטרות, פיקוח, עשיית רפלקציה, ותמיכה בהנעה שלהם מתחילת הפרויקט ועד סופו. מאמר זה מתאר את המאפיינים של סביבת הלמידה הספציפית ואת פרקטיקות ההוראה שנראה כי הן מטפחות את האחריות של הסטודנט ללמידה בכל שלב של למידה מאותגרת בעיות, במטרה לתת הנחיות למחנכים לגבי פיתוח למידה מווסתת עצמית (SRL) בלמידה מאותגרת בעיות (PBL), ובסופו של דבר, פיתוח היכולת וההנעה של הסטודנט ללמוד (English, M., & Kitsantas, A., 2013)

המחבר מתייחס לסטנדרטים הממשלתיים בחינוך שפותחו בארה"ב כתרופת-נגד לאחריותיות הצרה המבוססת על מבחנים. המחבר טוען כי עדיף לשכוח את הסטנדרטים ולשאוף למערכת לפתרון בעיות, שבה התוצאה העיקרית היא לסייע לתלמיד ללמוד לחשוב, לשתף פעולה, לתקשר ולהרגיש. המחבר מתאר שש אסטרטגיות שילמדו את המורים להגיב לסביבות למידה משתנות. הוא טוען כי המטרה של בתי הספר היא לעזור לצעירים ללמוד לשתף פעולה בדרכים יצירתיות ואפקטיביות. לשם כך, יש לארגן את ההוראה סביב הנושאים החשובים לעתידם של הצעירים. ולאחר מכן, יש להתאים בזהירות את הסטנדרטים להוראה (Thom Markham, 2013).

בשיטת למידה מבוססת בעיות מציג המורה או המרצה לתלמידים בעיה מורכבת ומאתגרת שקשורה למציאות. המוטיבציה של התלמידים לפתור בעיות מסוג זה גבוהה יותר מאשר לפתור תרגילים לשם התרגול. כך, מפתח התלמיד הנעה עצמית ללימוד ולפתרון הבעיה. בחלק מן הבעיות הניתנות לתלמידים כתרגילים, הם משובצים בקבוצות עבודה קטנות, כשכל חבר בקבוצה עובד על משימה נפרדת אשר משתלבת במטלה כללית שקיבלה הקבוצה. התלמיד משתלב בתהליך הלמידה שלו ושל אחרים (למידה פעילה), צובר ידע חדש ולא פחות חשוב מכך – הוא מחזיק בידיו חלק משמעותי בתהליך הלמידה שלו והופך להיות אחראי עליו. הוא מרגיש שהצלחת הקבוצה היא בידיו ( אודי מלכה) .