מטרת המאמר לבחון דרכים שבהן מורי בתי ספר ומורי אוניברסיטאות משתפים ביניהם פעולה. המחקר שואף ליצור מסגרת תיאורטית של מרחב הלמידה שנוצר בשותפויות והוא מבוסס דגם על ניתוח השיח הפדגוגי של ברנשטיין (Bernstein, 1999,2000). כל אחד משני המקרים שנחקרו מייצג דרכים שונות שבהן מורים וחוקרים באוניברסיטאות יכולים לעבוד יחד. המסקנה המרכזית היא שאינטראקציות ביניהם אפשרו פיתוח והעברה של רעיונות, מומחיות ויידע בין שתי מערכות – בית ספרית ואוניברסיטאית, בדרכים רב-צדדיות שאפשרו את קיומה של למידה מקצועות בשתי הקבוצות. השותפות והאינטראקציות המתקיימות בה והקישור בין מעשה ומחקר ובין מורים לבין אנשי אקדמיה, סיפקה אתר הן להפקה והן ליישום של ידע. אינטראקציה זו יוצרת הזדמנות ללמידה ולהתחדשות פדגוגית וקוריקולרית בבתי הספר כמו גם למחקר על צורות משתנות של פדגוגיה ושל קוריקולום.

במסגרת מחקר אמפירי שערכו ד"ר מיכל היישריק וד"ר רוני ריינגולד בשנים תשס"ז-תשס"ח הם אספו התייחסויות מבכירי מערכת החינוך, הממונים על הכשרה ופיתוח פרופסיונאלי של מורים, וממורים בפועל לגבי הידע והמיומנויות שהמורה צריך המורה לרכוש בכל אחד משלבי הכשרתו. מלכתחילה הם אימצו במסגרת מחקר זה את התפיסה כי הכשרת המורים הראשונית והתפתחותם המקצועית במהלך העבודה – מן הראוי שיובנו כרצף אחד. מהראיונות שערכו עם נציגי חינוך בדרגים בכירים וכן בשאלון שהועבר ל -322 מורים הם ניסו לבחון את התייחסותם לתפיסה זו בכל הנוגע לפיזור נושאי למידה שונים לאורך הרצף. החוקרים התמקדו במאמר זה בתפיסת כל רכיבי הרצף יחד: הנקודות לאורך הרצף בהן רצוי לעסוק בנושאים שונים. לצד עמדה חיובית ותפיסה אוהדת את הרעיון, כי מורה הוא מי שלומד לאורך חייו וכי לכל שלב ברצף זה.

המחקר הנוכחי נעשה בהשראת מחקרים עכשוויים הבודקים ידע מקצועי כחלק מתהליכי פיתוח מקצועי של מורים לאורך זמן. מטרת המחקר לבדוק את הקשר בין תהליכי בנית ידע בקרב סטודנטים להוראה ומורים בפועל במהלך דיון אינטראקטיבי מקוון בפתרון בעיות מקצועיות לבין המיצוב החברתי שלהם. נתוני המחקר נאספו בקבוצות דיון א-סינכרוניות שליוו קורסים במכללה להכשרת מורים. מתוצאות המחקר עלתה רמה גבוהה של עקביות פנימית בין הממדים של מודל אח"מ להערכת רמת ידע מקצועי והמודל תוקף. נמצא שמורות מנוסות (תואר שני) באים עם רמות ידע גבוהות יותר ויש להם יותר ידע בכל שלבי האינטראקציה . גם המיצוב הרגשי-חברתי נמצא בולט יותר בקבוצות המורות המנוסות . יחד עם זאת, המשתתפות התמקדו בבעיה וכמות ביטויי המיצוב הרגשי –חברתי ירדה במהלך התפתחות השיחה. לא נמצאו מתאמים מובהקים בקשר בין רמת הידע לבין מיצוב רגשי-חברתי בשיח המקוון ( צביה לוטן . עירית קופרברג ).

המאמר בוחן את ההתפתחות של ידע פדגוגי פעיל משולב תקשוב (TPACK ) בקרב מורים למדעים בביה"ס תיכון בארה"ב תוך כדי השתתפותם בסדנת השתלמות לשילוב טכנולוגיות מידע בלמידת חקר. המאמר מציג את חקר המקרה העוקב אחרי המורים המשתלמים לאור השנה בה נחשפו לטכנולוגיות המידע ויישומן הפדגוגי. הממצאים מלמדים על תוצאות חיוביות של הקניית יסודות ה TPACK על הידע היישומי והפדגוגי של המורים בביה"ס התיכון . המורים למדעים אשר נצפו ורואיינו בחקר המקרה הנוכחי הצליחו בהדרגה ובהנחיה נכונה להפעיל שיקולים פדגוגיים נכונים ביישום למידת החקר המתוקשבת בהוראת המדעים . המחקר התנהל במקביל לסדנת ההשתלמות ובחן את איכות היישום הפדגוגי בכיתות . החוקרים הם מאוניברסיטת מינוסוטה בארה"ב (S. Selcen Guzey, Gillian H. Roehrig).

המחקר הנוכחי נערך בקרב מורים מקוונים בבתי ספר תיכוניים בארה"ב המלמדים קורסים מקוונים באינטרנט (היקף המורים המקוונים בבתי ספר תיכוניים בארה"ב הולך וגדל משנה לשנה ויגיע ל10% מהמורים בבתי הספר תוך כמה שנים). מטרת המחקר הייתה לבדוק את מידת היישום של טכנולוגיה, תכנים ופדגוגיה בהוראה המקוונת עפ"י המסגרת המושגית של TPACK. מרבית המורים חשו בטחון רב ביכולתם ללמד באופן מקוון ובמיומנויות הפדגוגיות שלהם לצורך כך. לצורך המחקר פותח כלי מחקרי תקף להערכת ומדידת יכולות המורים עפ"י מודל TPACK. ממצאי המחקר הוכיחו כי רמת השילוב של המורים בין פדגוגיה וטכנולוגיה נמוכה יותר מאשר ציפו. כלומר, המורים שלטו היטב בתכנים, אך מבחינה פדגוגית עדיין לא היו מיומנים דיים בשילוב התקשוב ההולם. ייחודו של המחקר הנוכחי בפיתוח כלי המחקר להערכת יכולות הוראה של מורים בתיכון בשילוב המתודולוגי הנכון בין תכנים, פדגוגיה ותקשוב (Archambault, L, Crippen, K ).

המאמר מתאר את המסגרת המושגית של התפתחות הידע המקצועי של מורים לשילוב פדגוגי בתקשוב, תחום הידוע כיום בשם Technological Pedagogical Content Knowledge. תחום מושגי אינטגרטיבי השואב את יסודותיו הרעיוניים מתפיסתו העקרונית של פרופסור לי שולמן, הידועה בשם ( pedagogical content knowledge (PCK לה נוסף נדבך של ידע מערכתי בתחומי התקשוב. המאמר מסביר את האינטראקציה, האיזון ויחסי הגומלין בין תחומי הידע המרכיבים את TPACK: ידע, פדגוגיה ותקשוב. המינון הנכון של האינטראקציה בין נדבכים אלו יש בו כדי לייצור את הגמישות הפדגוגית של המורים ביישום התקשוב בהוראה (Matthew Koehler, Punya Mishra).

למידת מורים היא תהליך של רפלקציה ופעולה שבאמצעותה המורים מפתחים כשרים ורוכשים ידע ומומחיות. הדבר עשוי להתרחש ברמת הפרט באמצעות התאמה מתמדת ושינוי של ההוראה, כתגובה לפעולות, אינטראקציות ופעילויות בכיתה ומתוך צפייה של מצבים עתידיים. למידת המורים המתחילים נושאת אופי לא פורמלי ובלתי מתוכנן. ככלל, מורים נוטים להעריך יותר למידה בין ותוך- אישית והזדמנותית ופחות – ידע מחקרי. למידת המורים עשויה להתרחש גם במצבים של "חצית גבולות", שבהם המורים לומדים עם קבוצות שמחוץ לבית ספרם. מהלך זה מסייע להגברת הביטחון ולהתוודעות לתובנות חדשות על נושאים שמטרידים את המורים המתחילים תוך הרחבה ההבנה של נושאים מקצועיים שונים ( Wilson, A., Demetriou, H).

המאמר מנסה לבחון האם ידע ניתן להבניה ולחלוקה ממשית בין מורים המשתתפים בקהילות לומדות. על מנת לענות על שאלת זו בוחנת המחברת שני מודלים של סוגי קהילות מורים ומשווה ביניהם. השאלות המהותיות שנבחנו על ידה: מהי חשיבות העדכון המקצועי של המורים תוך כדי עבודתם, האם המורים הפועלים בקהילת מעשה צריכים להיות פאסיביים ולהסתפק בקליטת ידע בלבד מעמיתיהם (מודל א') או עליהם להיות יותר פעילים ביצירת ידע מקצועי ע"י חקר, עיון והפצה (מודל ב'). מסקנות המחברת הן שפעילות מורים בקהילות לומדות צריכה לבסס את הידע המקצועי שלהם באופן יזום ופעיל, על ידי חקר ההתפתחויות בכיתות, על ידי ניתוח מושכל של הפעילות בכיתות ועבודת התלמידים. כל זאת תוך כדי דיאלוג עם עמיתיהם לקהילה. אין להסתפק בדגם השגרתי והמוכר לנו של מורים חברי קהילה לומדת אשר ברוב המקרים רק קולטים ידע, אלא יש לבסס את פעילות הקהילה על יצירת ידע, הפצתו ושימורו בכלים שונים. (Diane R. Wood)

מאמר זה מדווח על מחקר דו-שנתי שהשווה בין מתכשרים להוראה ב- PDS לבין מתכשרים במכללה בקטגוריות של תכנון שיעור, יעילות הוראה, רפלקציה לאחר שיעור ושימור של ידע הוראתי מקצועי. תוצרי ההוראה דורגו על ידי מומחים שלא ידעו באיזו מאחת התוכניות הנ"ל הוכשרו הסטודנטים. ההבדלים בין שתי הקבוצות לא היו מובהקים סטטיסטית. אולם, במהלך שנת העבודה הראשונה המורים שהוכשרו במסגרת ה- PDS קיבלו ציונים טובים יותר במובהק במשתנה של יעילות הוראה (Ridley et al.)