ההנחה העומדת בבסיס שיטת ההאצה הקוגניטיבית היא שרמתם הקוגניטיבית של ילדים מתפתחת עם הגיל ומושפעת מהסביבה ובכלל זה מהמורה ומהמשוב שמקבל הילד מחבריו התלמידים האחרים. דווקא בימי הסגר, כאשר הילדים מבודדים ממוריהם ומחבריהם, חשוב שלא לשלול מהם את האינטראקציה עם הסביבה, ולא להסתמך על לימוד עצמי בלבד. לשם כך יש לעשות כל מאמץ כדי לעודד אותם ללמוד עם אחיהם הנמצאים איתם בבית, אם ישנם כאלה, ולשמור על קשר באמצעות וידיאו עם מורים וחברים.

סקירה זו הינה סקירת רוחב, אשר תציג את עולם המושגים הקשורים לרפלקציה בהכשרה להוראה באופן כללי, ותתייחס באופן פרטני להוראה רפלקטיבית ומרכיביה, הדרכה רפלקטיבית, ורפלקציה ככלי איכותני וכמותני בהכשרת מורים. הסקירה תציג את נושא הרפלקציה ככלי תיאורטי, אשר ניתן לכמת במסגרת הכיתה, הן ביחס להכשרת מורים כחלק מחידושים בתחום החינוך, והן במסגרת הוראה רפלקטיבית וחינוך של תלמידים לרפלקציה על ידי המורים עצמם. הסקירה עוסקת ב-5 סוגי מודלים של הוראה רפלקטיבית בארץ וברחבי העולם, אשר ימחישו את היישומים השונים של הנושא בהכשרת מורים ובהוראה בכיתה (עמליה רן).

החשיבה האנושית היא מערכת מורכבת, שביצועיה ניתנים לשיפור באופן משמעותי באמצעות ניהולה. גורם המנהל את החשיבה מכונה מטא-קוגניציה (או בעברית חשיבה על חשיבה). המאמר מבהיר מהי מטא-קוגניציה, עומד על הקשר בינה לבין למידה עם הבנה ובוחן כיצד ניתן להשתמש בה לצרכי למידה והוראה בכיתה (ענת זוהר).

המילה האחרונה בתחומי ההוראה כיום בקנדה קשורה למושג Brain-based teaching ומתפרסמים דיווחים על הענות מורים לתחום הוראה מונחית זו . המורים קשורים גם להתמחות חדשה באוניברסיטה במסגרת תואר שני בתחום ההוראה הקוגניטיבית הזו, התמחות המופיעה בשם Brain-based teaching . לא מדובר ביציקת פעילויות חשיבה לשמה בבתי ספר יסודיים אלא בשילוב מושכל שלהם בפעילות מתוקשבות שונות בכיתה , כגון כתיבת בלוגים ע"י תלמידים בכיתות בביה"ס יסוד, כאשר תלמידים צריכים לא רק להביע את עצמם אלא לפתח מודעות לפעולות חשיבה שהם צריכים לשלב בכתיבתם ובהצגת הנושאים. טיפוח המודעות המטאקוגניטיבית בקרב תלמידי הכיתה לצורך להפעיל תהליך חשיבה מועברת ע"י המורים בהמחשת פעילות המוח, באמצעות פוסטרים , ותמונות . אח"כ התלמידים צריכים גם לבטא ולהמחיש בייצוגים ויזואליים קשרים שונים שהם טוו בין תופעות עליהם הם כותבים. יצירת המודעות אצל התלמידים להפעלה קוגניטיבית במהלך הלמידה היא הבסיס העיקרי לשיטת הוראה ייחודית זו המכונה כיום Brain-based teaching . במסגרת הלמידה בכיתה המורים אינם רק מעבירים תוכן אלא מלמדים את התלמידים כיצד ללמוד בשיטות פירוק , ארגון החומר והמחשה עצמיות יעילות .

בפועל, ההתייחסות לפיתוח החשיבה נתפסת על ידי רבים במערכת החינוך, כתוספת לתהליך ההוראה הרגיל. כמו למשל, בהצבת שאלות אתגר בנוסף למשימות הלמידה האחרות, או בסימון משימות לימוד מסוימות כשאלות חשיבה. אמנם, תהליכים אלה יכולים להיות מבורכים. אך דווקא נוכחותם בהקשר אקראי, עשויה להשיג מטרה הפוכה. זאת, משום שהעדר תפיסת החשיבה כתהליך אינטגראלי בתכנון הוראה והלמידה, פוגם בבניית רצף משימות המכוונות לפיתוח מערכי הבנה מגוונים בתהליך ההוראה המתמשך של נושאי הלימוד. מכלול הגורמים, תורם לקיבעון מחשבתי וליזום פתרונות ארגוניים קצרי טווח. לא רק שפתרונות אלה אינם מקדמים פיתוח חשיבה בהוראה, הם אף מסמנים השהייה, בלימה ואשליה של שינוי. מצב זה תורם לשחיקת מורים ולירידת מעמדם החברתי ( מרים קדרוני ) .

מערך הוראה מאיר עיניים על פיתוח חשיבה חיובית. מערך הוראה זה גובש מחדש על ידי שפ"י והאגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך במסגרת תכנית כישורי חיים לכיתות ו' ( כחלק מתכנית הליבה). אחת הדרכים המוצעות לפיתוח חשיבה חיובית היא לאמן את החושב לבחון אירועים מנקודות ראות שונות. לכל מצב ישנו מרכיב חיובי. לא תמיד הוא נראה לעין , אך אם מסתכלים מזוויות שונות ניתן למצוא גם את החיובי. במערך ההוראה מוצעות פעילויות שונות שנועדו לפתח חשיבה חיובית בקרב תלמידי הכיתה תוך כדי התנסויות שונות שיניעו את התלמידים ויביאו לשינוי עמדות. מערך ההוראה והתכנית נכתבו ע"י חנה שדמי.

חינוך צריך לעסוק בשיפור חשיבה, בתפיסתה הרחבה ביותר. לאחרונה מתייחסים לחינוך במונחים של הוראה לשם חשיבה. הבעיה של מונחים אלו, שהם נשמעים כאמירות רטוריות חלולות, כי, מחנכים רבים מניחים שתכנית הלימודים הקיימת כבר עוסקת בחשיבה. ניתן לשפר חשיבה (Thinking) , שהיא פעולה מנטלית מכל סוג: דיאלוג פנימי, דמיון, חלימה (Dreaming), הסקת מסקנות, תהייה (ondering) וכו'. (Splitter Laurance J)