מתברר שמנת המשכל של הציבור הרחב משפיעה על גורל היחיד, על חייו של כל אחד מאיתנו, הרבה יותר מהאינטליגנציה האישית. לפי מדידה חדשה ומרתקת, כל נקודה נוספת ב־IQ הממוצע בחברה מסייעת ליחיד פי שישה ויותר מאשר אותו השיפור במנת המשכל שלו עצמו. לגילוי הזה מוקדש הספר "Hive Mind" (ובתרגום חופשי לשמו המלא: "מוח כוורת: איך ה־IQ הלאומי משנה כל כך הרבה יותר מזה שלך") של פרופ' גארט ג'ונס, כלכלן מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון ומי שנחשב לאחד מחלוצי האסכולה הצעירה של נוירו־כלכלה, שמשלבת בין תובנות בכלכלה ופסיכולוגיה לממצאים עדכניים בחקר המוח. ג'ונס טוען שאיי־קיו לאומי ממוצע הוא אחד המשתנים החשובים לגורלן של מדינות, ושגם הבדלים קטנים במנת המשכל הממוצעת בין לאומים יכולים להסביר את אי־השוויון ביניהם (שיזף רפאלי).

האם ייתכן שבתודעה האנושית יש איזשהו רכיב רוחני שאינו ניתן לכימות ולהנהרה על סמך חוקי הפיזיקה, הכולל את הרצון החופשי, את הכוונות, את ההכרעות הערכיות ואת הרגשות? המאמר מציג את יסוד הרוחניות בתודעה ובחינוך, אבל מן הסוג האתאיסטי, הלא-מיסטי (יקיר שושני).

חקר המוח וחינוך חולקים בינהם תחומי עניין משותפים הנוגעים לנושאים מרכזיים בחינוך ולמידה. למרות נושאי העניין המשותפים, אין עדיין בנמצא שיתוף פעולה פורה בין התחומים ולעיתים נדמה שלא ניתן לגשר על הפער ביניהם. שני תחומי הדעת מפותחים, לכל אחד יש את הפילוסופיה, השיטות, הנחות היסוד, ההדגשים והשפה הייחודית לו. ובהעדר שפה משותפת, הנשענת על ידע משותף, התקשורת קשה. בהיות שני תחומי הדעת מפותחים ומקיפים, לא ניתן לצמצם אף אחד מהם למשנהו. שהרי המורה הטוב ביותר אינו בהכרח חוקר המוח הטוב ביותר, וחשוב יותר, חוקר המוח הטוב ביותר אינו בהכרח המורה הטוב ביותר. מה אם כן יכול להיות היחס בין התחומים, ואיך ניתן ליצור נירו-פדגוגיה? (אהוד נורי, יעל עדיני, אבי קרני).

דניאל ווילינגהם מגשר בין מחקרי מוח וקוגניציה לבין הוראה וללמידה בעזרת כתיבה חכמה וידידותית. הוא מציע למורים לבסס את ההוראה שלהם על ממצאים מחֵקר המוח והקוגניציה (יורם הרפז).

מה קורה למנהל הדרכה למידה או פיתוח מקצועי שעובד בתחום שנים רבות? מה שקורה לכולנו בעקבות ותק מקצועי. אנחנו לעיתים שבויים בתפיסות ישנות ומוכרות ומתקשים לרענן את עצמנו מחדש. חקר המוח התחדש כל כך בעשור האחרון שהוא מחייב מנהלים ובעלי ניסיון רב בעולמות ההדרכה הלמידה והפיתוח המקצועי לבדוק שוב את העובדות המרכזיות על עולם הלמידה. דון טיילור ריכז 4 עובדות מרכזיות בוובינר שערך לאחרונה למנהלי למידה ופיתוח מקצועי ( לובה משל).

מה המשותף ומה ההבדל בין חוקרים כמו עילם, מאייר, איינסוורס ואליה המגיעים מתחום חקר ההוראה והלמידה,לבין הרצאתה של ד"ר נאוה לויט בן-נון המייצגת חוקרי מוח? המשותף- כולם מתעניינים באדם ובלמידתו. .ההבדל-בעוד הראשונים שהזכרתי בוחנים את ההתנהגות של המורה והלומדים (בכיתה או מול מחשב),חוקרת מוח כמו נאוה לויט בן-נון מתמקדת במה שקורה בתוך המוח עצמו ( לימור לייבוביץ) .

בפרק הקודם סיכמנו: נוירונים עובדים בקבוצות (רשתות נוירונים) המקושרות בינהן בקשרים אסוציאטיביים היוצרים את מפת הידע והכישורים של האדם. על מנת שמורה יוכל באופן מודע לתכנן יצירת קבוצות נוירונים כאלה המחוברות זו לזו חשוב לדעת איך נוצרים יצוגי הידע במוח? מה הכללים לקישור ומה הכללים להפרדה בין קבוצות נוירונים? על כך בפרק שלפניכם.כיצד משתנה המוח? כיצד מתחברים בינהם הנוירונים?מוח האדם, כמו מוחם של בעלי חיים אחרים, בנוי ללמידה עצמאית מהתנסות. למידה במוח פרושה יצירת קישוריות בין תאי המוח שמאפשרת או מונעת זרימת חומרים כימיים בינהם. במוח קיים חוק למידה פשוט ליצירת קישוריות סלקטיבית במוח: אם שני תאים או שתי אוכלוסיות נוירונים פועלים בסמיכות בזמן – נוצר ומתחזק בינהם הקשר. לעומת זאת ולא פחות חשוב, אם שתי אוכלוסיות נוירונים אינן פעילות בסמיכות זמן – הקשר הפיזי בינהן נחלש. ככל שהקשרים ברשת נוירונים חזקים יותר, הזכרון המופעל בעת פעילותם – חזק יותר, והביצועים מהירים ויעילים יותר (יעל עדיני, אהוד נורי, אבי קרני).

מדעי חקר המוח – שדה ידע שהתפתחותו הולכת וצוברת תאוצה בעשורים האחרונים, מאפשרים הצצה רבת ערך למתרחש במוח האדם הלומד והזוכר, והבנה מקרוב של מנגנוני הלמידה האוטומטיים המובנים במוחנו. מידע זה עשוי לתרום תרומה ממשית, יישומית, לפיתוח והערכה של שיטות הוראה יעילות בכתה, לצד פיתוח וייעול שיטות למידה עצמית. למידה במוח ובכיתה דורשת חזרות והפסקות, לאורך תקופת זמן, בהקשרים שונים. במקביל, למידה במוח תלויה באופן קריטי בטיב הקלט שמקבל התלמיד מהמורה ומהסביבה, כמו גם בזמן ובתזמון בו הקלט מתקבל. ההקשר של הלמידה, סדר ההצגה, והתזמון בין הקלטים השונים המוצגים לתלמיד משפיעים כולם על הלמידה והופכים את ההוראה לאומנות פיתוח המוח. במאמרים קודמים דנו ברציונל העומד בבסיס הדרישה לחזרות וזמן כתנאים הכרחיים ללמידה ( הד החינוך, נורי ואחרים 2009, מס"ע עדיני ואחרים 2011) במאמרים הבאים נרחיב את היריעה ונכלול תחילתה של התייחסות מכלילה לנושאי הקלט ללמידה, ה"חומר" אותו מציג המורה לתלמיד בעת השעור והתרגול: מה, מתי ובאיזה קצב יש להציג גרויים שונים ללומד ( יעל עדיני, אהוד נורי, אבי קרני ).