ידע ולמידה כוללים סוגים שונים של ידע ומהווים תחומים לגיטימיים להתמחות בהוראה. קיים הידע הנובע מעבודה אמפירית, במיוחד מחקר חינוכי, כמו גם ידע הצומח ונבנה על מבנים ומסגרות תיאורטיים. אך הידע הנפוץ ביותר והמשפיע ביות על דרך פעולתם של מורים בכיתות הוא ידע הצומח מתוך ההתנסות – חוכמת המעשה. למרות היות נפוץ רק מעט נכתב על סוג ידע זה, ממצאים ההולמים גישות לזיהוי, קידוד דיווח ופרסום של חכמת המעשה נשאר מאתגר. המאמר מתייחס לחוכמת המעשה של מורי מורים. המגמה הכללית צריכה להיות כזו שחכמת המעשה תפורסם כשהמטרה היא להתייחס לבעיות שנמנו למעלה ולהניע סוגי ידע מקובל ונפוץ זה לזירות שבהם הוא יוכר יותר. הלקחים הנלמדים מחכמת המעשה הם דרכי למידה אותנטיות ולגיטימיות. ראוי לעשות ככל האפשר כדי לזכות את חכמת המעשה בכבוד ובהכרה להם היא ראויה ( Weimer, M).