המחקרים הרבים שבחנו את שיטות המיון הקיימות מוליכים למסקנה הפסימית, שמקצוע ההוראה כה מורכב, שהמחקר הקיים והשימוש בידע "מדעי" תורמים מעט לאיתור תכונות שמנבאות מי יהיו המורים הטובים. עם זאת, חיוני שהמכללות להוראה בשיתוף משרד החינוך ימשיכו לחפש אחר שיטות מיון ודרכי הכשרה שיצמצמו ככל האפשר את כניסתם של מורים לא מתאימים. זאת משום שלאחר השתלבותם במערכת החינוך קשה בהרבה לשפר את תפקודם או לפטר אותם (אליעזר יריב).

כדי להבטיח שמערכת כוללת הון אנושי ראוי , עליה להבטיח תהליכי סינון והכשרה הולמים. נייר עמדה זה נכתב במטרה לסייע למקבלי ההחלטות לבחון את תהליכי המיון הקיימים , להכיר את החלופות ולשקול תהליך אחיד או מתוקנן של מיון לתכניות ההכשרה. שתי מורכבויות מרכזיות קיימות בתהליך המיון הנוכחי – חוסר סטנדרטיזציה והבנייה בין ובתוך מכללות, ושימוש במסנן קוגניטיבי באופן שלעתים עשוי לחטוא למורים הרצויים. במילותיו של קורצ'אק : "אין לתת לילד מורה האוהב את הספר ואינו אוהב את האדם" . נייר העמדה נכתב בסיוע מומחים בחינוך, בתהליכי הכשרה במכללות ובמיון והוא מתבסס , בנוסף על הידע של בכותבות , על סקירת ספרות מקיפה ( בנושא תהליכי מיון בכלל ובתהליכי מיון להכשרת מורים בעולם ובישראל בפרט) ועל סקר שנשלח למכללות בנושא המיון לתכניות ההכשרה, עליו השיבו 10 מכללות , גדולות וקטנות , ומשלושת המגזרים ( ממלכתי , ממלכתי-דתי , לא יהודי) ( ג'ודי גולדנברג , בתיה בר לב , ליאת בסיס).

סוגיית מעמד המורה וכישוריו מעסיקה אותנו יותר ויותר בשנים האחרונות והיא הולכת ומכה בנו בהתאמה, נוכח התוצאות ההישגיות העגומות של תלמידי בתי הספר היסודיים והתיכוניים גם יחד. ברור לכל כי קיימת זיקה בין מעמדו של המורה וחוסר האונים שלו מול המציאות הקשה, לבין ההישגים הנמוכים של התלמידים והטיעון לפיו ציוני הסף של הפונים ללימודי הוראה נמוכים בממוצע מציוניהם של כלל הפונים ללימודי השכלה גבוהה בישראל. מאמר זה מתמקד במדדים מקצועיים ובאמות מידה הנדרשות בתהליך הקבלה ללימודי הוראה בשני היבטים: עקרונות אתיים ומקצועיים בתהליכי הקבלה למערכת החינוך, ונתוני סף ורף של המועמדים. הטענה המרכזית היא שכדי לשנות את מעמדם של המורים ולחולל מהפכה באיכות ההוראה שלהם וברמת אישיותם, יש צורך לברר קודם מהו תהליך המיון הראוי לקבלתם והאם נבחנו הנתונים שהציגו על פי תבנית גנרית מוגדרת ומוסכמת של קבלת תפקיד כראוי לכל ארגון מקצועי ( קטקו, תמר) .

מאמר זה בוחן את תהליך הראיון ההערכה הקבוצתי כמכשיר תקף להערכת התכונות המילוליות, הבינאישיות והמנהיגותיות של סטודנטים המבקשים להתקבל לתוכניות הכשרת מורים בארה"ב . המטרה העיקרית של עורכי המחקר הייתה לבדוק באיזה מידה תקפתו של המודל התיאורטי של שכטמן שנוסה בישראל ישים גם לתוכניות הכשרת המורים בארה"ב. אחת משאלות המחקר החשובות הייתה האם הליכי הערכה קבוצתיים יש בהם כדי לנבא יכולות עתידיות של המועמדים להוראה? במהלך המחקר נמצא כי לשיטת ההערכה הקבוצתית יש יתרונות ברורים בהשוואה למכשירי הערכה אחרים המבקשים לבדוק את מידת הצלחת המועמדים. נמצא כי מהלך הדיון הקבוצתי של 90 דקות יעיל יותר מהפעלת מרכז הערכה במשך יומיים שלושה. במהלך ה-90 דקות ניתן היה להבחין בבירור בתכונות המועמדים וניתן היה לנבא את מידת התאמתם העתידית להוראה (Byrnes, Deborah. Kiger , Gary . Shechtman, Zipora).