פרופ’ רינה בן-שחר ממכללת אורנים כתבה מאמר מעניין ומאיר עיניים בגיליון האחרון והמרתק של "רוח אורנים". היא בוחנת את השימוש הלשוני של 'קַשָרים ריקים' או 'מילות חלל' או 'סַמָני שיח', הדוברים בשיח הלשוני בדרך כלל אינם מודעים לכך ששיחתם משופעת ביסודות לשוניים הממלאים חללים בשטף הדיבור כגון: אה, אהמ, מממ, נו, בעצם, למעשה, טוב, אז, ככה, כזה, כאילו, בסדר, תראה, מה אני אגיד לך, אז את שומעת? ועוד ועוד. ליסודות כאלה, מעין יסודות מקשרים בשיחה )הם נקראים 'קַשָרים ריקים' או 'מילות חלל' או 'סַמָני שיח ) עשויים להיות תפקידים תקשורתיים שונים: הם מאפשרים לדובר להרוויח זמן למחשבה, עניין חיוני למדי בשיחה ספונטאנית; הם מאותתים למשתתפים בשיחה שהדובר שומר עדיין על תור הדיבור שלו, גם אם לא הוסיף לה תכנים חדשים; הם עשויים לשמש סימן לרצונו של הדובר ליטול את רשות הדיבור. נוסף לכך, הם משמשים תמרורים למעבר מנושא לנושא בשיחה, כך שבעזרתם מפוענח הרצף השוטף של השיחה. כמבנה בעל חלקים ומַעברים. משמעותם המילונית של הקַשרים הריקים אינה רלוואנטית, ולעיתים בלתי מתאימה כלל, לסיטואציה של השיחה.