במהלך שנות ה-70 וה-80 עברה החברה הישראלית שינויים פוליטיים וחברתיים דרמטיים. מאמר זה בוחן את תפיסותיהם של מורים להיסטוריה באשר לתפקידם בשנים אלה ואת השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה שלהם אם וכיצד ליישם את תוכנית הלימודים הפורמלית. מתוך ניתוח חומרים ארכיוניים וראיונות עם מורים שלימדו באותן השנים עולה כי המורים להיסטוריה בשנות ה-70 וה-80 ראו עצמם כמי שאחראים בראש וראשונה על חיזוק הזיקה של הדור הצעיר לעבר הלאומי שלו.