מאמר זה מתאר את יישומה של התוכנית "התפתחות אישית ומעורבות חברתית-קהילתית" בנתיבות מנקודת מבטו של ראש החוג למדעים במכללה האקדמית לחינוך חמדת הדרום. לדברי הכותב, התוכנית אפשרה לו ליישם חזון של מעורבות קהילתית, לשפר את הישגי התלמידים ולהפחית בעיות התנהגות. אף שרוב התחרויות במתמטיקה מיועדות לתלמידי תיכון או לסטודנטים, בנתיבות הוחלט להתרכז דווקא בבית הספר היסודי ובתחילת חטיבת הביניים. המטרה היתה לחבב את המתמטיקה על התלמידים כבר בתחילת הדרך. את החידון הובילו סטודנטיות לחינוך ממכללת חמדת הדרום, במסגרת מחויבותן לפעילות חברתית. החידון בתחרות כלל חידות ותרגילים בלתי קונבנציונליים, בהשראת המחקר הרב שהראה כי שילוב של משחק בלמידה תורם למוטיבציה, להנאה ולעניין של הלומדים והמלמדים; המשחקים תורמים לפיתוחם של תלמיד חוקר עצמאי, מעוררים אינטואיציה ומאפשרים לתלמיד לשקוע בעשייה שהאפקטיביות שלה גדולה מלימוד פסיבי.

מחקר זה עוסק בהתפתחות השיח המתמטי –הוראתי של סטודנטית להוראת המתמטיקה בבית הספר היסודי והתבסס על הגישה הקומוגנטיבית לחקר הלמידה ( Sfard, 2008). מטרת המחקר הייתה לבחון את השינויים בשיח המתמטי-הוראתי של סטודנטית להוראת המתמטיקה בבית הספר היסודי במהלך שנתיים בהם התנסתה בהוראה , ואת דפוסי התקשורת של המורה אשר עודדו או עיכבו למידה וחשיבה. הנתונים שנאספו כללו הקלטות ותכתובים של שיחות של הסטודנטית עם קבוצת תלמידים במהלך שנתיים רצופות , במסגרת ההתנסות שלה בבית ספר יסודי במרכז הארץ. מהמחקר עולה כי חלו שינויים במיומנויות התקשורת של הסטודנטים הקשורות לניהול הדיונים בכיתה. שינויים אלה אפשר לתאר בעזרת רוטינות שהחוקרות זיהו כמעודדות למידה. עם זאת, נמצא כי השיח המתמטי של הסטודנטית היה מוגבל. נראה שדבר זה מנע מהתלמידים הזדמנות ללמידה משמעותית. השיח המתמטי הוראתי מורכב משני סוגים של שיח – שיח ניהולי ארגוני, ושיח מתמטי. כדי לנהל דיון מתמטי המעודד למידה וחשיבה על המורים לשלוט בשני סוגי השיח. נראה שמיומנויות התקשורת הניהולית של הסטודנטית השתפרו , אך השיח המתמטי שלה היה מוגבל. לפיכך, הדיונים בכיתה כללו בעיקר דיונים פרוצדוראליים ולא דיונים לגבי הרעיונות המתמטיים המרכזיים הקשורים לתכנים שנלמדו. דיונים אלו לא הובילו ללמידה משמעותית כפי שאפשר היה לצפות בתנאים דומים ( טלי נחליאלי , חיותה רגב ) .