המאמר עוסק במשמעות שמעניקות סטודנטיות בדואיות להוראה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בדו-שיח המתקיים ביניהן לבין הקהילה שהן חיות בה ואשר בה התחנכו. המחברת מציעה את סיפוריהן של המתכשרות להוראה כבסיס לניתוח המעמד המשתנה של האישה הבדואית וקהילתה. לטענת המחברת הנשים מאמצות שיח המסגל את החינוך ואת ההוראה אל מהלך חייהן. הן מעניקות משמעות לפנייתן להוראה בצל סיפורה של החברה הבדואית, הנמצאת בתהליכי שינוי עמוקים. (ענת פסטה-שוברט)