בספר זה מובא סיפור המעשה של הסמינר העברי הראשון בארץ ישראל, סמינר לוינסקי, בשלושת העשורים הראשונים לקיומו, השנים המכוננות שבהן נוצר "יש מאין". סיפור המעשה היה אופייני לכלל העשייה של התנועה הציונית והיישוב בארץ בבחינת "נעשה ונשמע", ונשען על שני ממדים:ממד הערכי-ציוני-חינוכי, שהתמצה בהצבת השפה העברית והמקצועות העבריים בדרגת חשיבות גבוהה ביותר ובטיפוח הזיקה של העם לארצו באמצעות לימודי טבע, חקלאות, ידיעת הארץ וטיולים ) נעמי מדרשי) .