אינטרנציונליזציה מוגדרת בהקשר החינוכי כתהליך שילובם של שלושה ממדים — בין־לאומי, בין־תרבותי וגלובלי — ביעדי הארגון, בתפקודו ובפעילויותיו. מטרותיו של מחקר זה הן לאפיין את ביטויי התהליך ואת עוצמתו בבתי הספר הממלכתיים העל־יסודיים (בחינוך העברי) בעיר תל אביב־יפו ולהתחקות אחר המוטיבציה של המנהלים ליישם ולקדם את תהליך האינטרנציונליזציה בבית ספרם. המחקר מתבסס על ניתוח של ראיונות עומק עם שבעה מנהלים של בתי ספר בעיר ועל ניתוח תוכן של אתרי האינטרנט של בתי הספר. הממצאים מעידים על התייחסות מורכבת ובעלת משמעויות רבות למושג האינטרנציונליזציה בקרב המנהלים. חלק מן ההתייחסות נושא אופי לאומי־יהודי, אף שהוא כולל פעילות בין־לאומית, וחלק ממנה נושא אופי גלובלי־חיצוני. נמצאה שונוּת הן בעוצמת האינטרנציונליזציה בבתי הספר לפי מידת ההטרוגניות של אוכלוסיית התלמידים בהם והן במחויבותם של המנהלים לקידום התהליך. שונות בעוצמתו של תהליך האינטרנציונליזציה נמצאה גם לפי מידת תלותם של המנהלים במשאבים. במאמר מוצגים ביטויי התופעה בבתי הספר שנדגמו, ונדונה חשיבותה של האינטרנציונליזציה במערכת החינוך העל־יסודית (מירי ימיני ואלעד וליקסון).

מטרת המחקר היא לבחון את תהליך חדירתו של מיזם חינוכי במגזר השלישי אל תוך מערכת החינוך באמצעות מקרה מבחן – עמותת 'דרייב' . המחקר בוחן את שלבי תהליך חדירתה של עמותה זו אל תוך בתי הספר, ובכלל זה מבקש לענות על השאלות הבאות: האם קיימת במשרד החינוך מדיניות לגבי כניסת עמותות לשדה החינוכי? מהם התהליכים ושלבי פעולה המתקיימים על ידי העמותה לצורך חדירה לפעילות בשדה החינוכי? מה חלקה של הרשות המקומית בתהליך זה? מהי השפעתו של מנהל בית ספר על ההחלטה בדבר "אימוץ" עמותה בבית ספרו? מה חלקם של ההורים בקבלת החלטה זו? (נטע שגיא, מירי ימיני ).